|
ככתב פרידה רואים את הכאב נדחק מפני הרעד
מלים שפופות המוסיקה כבר לא כתמול שלשום
אולי כתב האיש את שכתב מבלי לדעת יעד
מתוך עצבות שקולמוסו יידום
פנים כבושות ארון על שכם "חברים" מפעם
איך לא ידענו איך הסתיר ואיך צחק לאות עדות
דמעות קרושות חרון סתור זעם
פרק מסתיים מותיר צרור-ניירות קמוט |
|
|
אני הגדול
מכולם. לא,
באמת, לא
כקלישאה, אני
עצום ורב ואין
גבולות לי.
שטחי אינסופי,
אני הקישוא
המוחלט.
חרגול בטיזר
מתוך: "מחשבותיו
המהדהדות של זה
שממחזר את
הסלוגנים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.