רוצה להשמיע לך את המוזיקה הכי ערבה
בערב הזה, הכל כך מיוחד...
האושר פרץ לחיי בבת אחת
הטלפון נהפך לזה שהביא אותי
להיפך, כמטה קסמים, מאישה אפורה
לאישה מלאת אושר.
למה? האם יש בכלל למה,
או ששנינו היינו זקוקים לצאת
מהאפוריות ומהבדידות?
קמתי מוקדם מאוד, שלא כהרגלי,
כי הכל התבלבל לי.
התמונות של הערב חוזרות
אחת לאחת... ולא נותנות לי מנוח.
צלצלת פתאום,
"בואי נראה אחד את השני"
ופתאום היה הכל כל כך קסום...
הצחוקים בבית, החיוכים שלך,
החיוכים הנבוכים שלי,
החיוכים של ארוחת ערב משפחתית,
חוויה בלתי נשכחת....
מזמן לא זכור לי אושר שכזה,
חיוכים, להיות רצויה, נחשקת,
מזמן לא ראיתי את בתי
משתתפת באושר שהצפת כאן.
וקמתי מוקדם מאוד,
הציפורים משמיעות את קולם
בפעם הראשונה כל כך חזק.
פתחת את כל הערוצים בתוכי
לתת לי את הזכות לשמוע אותן.
להנות מזמרתן, ומהשקט הנקטע
עם קציתתן.
קמתי לראשונה עם שירי חנן יובל,
תוכנית בערוץ אחד שאלפי פעמים
השתוקקתי להנות ממנה.
זה כאילו שהכל מסתדר...
אתה, החיוכים, המוזיקה,
החיוכים של אתמול חוזרים
וחייה אותם, אבל...
אתה אמיתי או חלום?
6.3.06 |