אני לא אגדל לעולם
אנשים כמוני לא גדלים
לנצח אשאר ילדה קטנה בפנים!

תצרחו בשבילי...
כי אני לא אגדל לעולם
אבודה אשב בתוך הבטן
ואחבק את עצמי
מתנדנדת קדימה ואחורה מתפתלת מכאבים.
לפעמים ארחף... בוהה... למרחקים...
ואקיא.

בכאבי מהחושך אצרח
ואפתח איתו כל תריסי גופי
כדי שהאור יכנס ויאיר אותי
כי הגעתי לנקודת האל חזור,
אני יודעת.
יש דברים שלא היו מעולם
אבדו בזמן, ורציתי כל-כך כל-כך שיהיו לי
עכשיו התמוססו, הפכו לאור
ורק אני אחבק את עצמי...
כי אני כבר לא אגדל לעולם.

יום יבוא, כשגופי ימות,
אני אצא לי החוצה ואהיה חופשיה
והאור יאסוף אותי אל חיקו
ויחמם אותי כחיבוק
ואהיה הילדה הקטנה שלו לנצח...
כשאלך, רוח תנשב על פני אנשים
תשא על כנפיה ממרחקים בכי וקול צחוק,
של ילדה קטנה (זו אני),
מחפשת, קוראת למישהו,
"אני רוצה חיבוק..."