היה היה נער בן 16. לנער קראו גיא.
יום אחד גיא הלך ליום-הולדת של חברו תום.
"היי מה קורה תום? מה נשמע? מזל טוב!"
"תודה..." השיב תום.
"אז מה? ראית את הסרט החדש 'מטריקס'?"
"כן, סרט טוב! חוץ מזה שהולידו את ניו מחדש ועשו אותו יותר
חזק, לא הבנתי על מה מורפיוס מקשקש", ענה תום.
"מה? לא הבנת? אומרים שם שאם מאמינים באמת במשהו, הוא קיים."
"מה זאת אומרת? זה לא היה במטריקס..." אמר תום.
"כן, זה כן היה. בוא, אני אסביר לך. ניו היה איש רגיל בעולם
רגיל, נכון? מורפיוס וטריניטי הוציאו אותו. כלומר, 'העולם
הרגיל' הזה הוא בעצם מטריקס, זאת אשליה, זה לא אמיתי, אנחנו
בעצם, אשליה... עכשיו, מורפיוס וטריניטי הוציאו אותו מעולם
האשליה הזה, וכשאתה חושב שהולידו אותו מחדש, בעצם הוא התעורר
מהחלום, מהאשליה של המטריקס. כשהעירו אותו, לימדו אותו אמנויות
לחימה, סיפרו לו מה קרה, והכי חשוב - סיפרו לו מה זה המטריקס.
"מה שאני הבנתי זה שאמרו לו שהמטריקס הוא בעצם עולם שאנחנו
יוצרים במוח שלנו... אם אנחנו נרצה לשנות אותו, כלומר, אם
נאמין שאנחנו יכולים לעוף, אנחנו נעוף. בדיוק כמו בחלום,
באשליה. אנחנו צריכים לבחור אם אנחנו רוצים להאמין או לא. אולם
אם אנחנו מאמינים שאנחנו עפים, רק אנחנו עפים, ואנשים אחרים לא
רואים אותך עף. וזאת בעצם, הסיבה לכך שיש אנשים משוגעים בבית
משוגעים. הם לא משוגעים, הם מאמינים שהם יכולים לעוף. בוא נגיד
שאתה רואה מישהו מנפנף בידיים שלו וצועק: 'אני עף! אני עף!',
מה אתה חושב אז? שהוא משוגע, נכון? זה מה שאני אומר, הם
מאמינים שהם עפים, הם עפים, אבל אנחנו לא רואים אותם עפים.
"זה מה שמדברים עליו במטריקס."
"איזה שטויות... נפלת על הראש בדרך לפה או מה?" אמר תום.
"לא משנה, אל תאמין במה שאני מאמין, אני בוחר להאמין."
"שיהיה", השיב תום.

אחרי יום ההולדת, בערב, גיא הלך לביתו. בדרך לביתו גיא הסתכל
קדימה והרגיש שהוא לא זז. כאילו הוא תקוע באדמה עם הרגליים
שממשיכות ללכת. גיא התחיל להרגיש סחרחורת ונפל על הרצפה. לפתע
התעורר בתוך צנצנת זכוכית גדולה מלאה בנוזל אדום, ולכל גופו
היו מחוברים צינורות. גיא נבהל עד מוות, הוציא את כל הצינורות
וראה מעין מכונת ברזל עם נורה אדומה לפניו. המכונה תקעה בו תקע
שעשה זעזוע לגיא, וחטף מכת חשמל.
לפתע התעורר גיא על הכביש שבו התעלף. הוא קם, ובתמימות גרר את
גופו בדרך הביתה. גיא לא השמיע קול אחד חוץ מההליכה שלו. "אני
מאמין..." לחש גיא. "אני מאמין... אני מאמין!" התחיל לצרוח
בקולי קולות.
לפתע הדרך התחילה להשתנות ללבנה ובוהרת. "אני מאמין!!!" צרח
כשהתחיל לרחף במעט. "אני מאמין!" צרח שוב. מישהו ראה את גיא
הולך, נתקל בסלע ונפל כשהוא צורח "אני מאמין".
"אני מאמין..." אמר כשבכה. גיא נפל ושבר את רגלו מזווית העין
של האיש. גיא הגיע בשלום הביתה מזווית העין של גיא.

- אני בוחר להאמין. מה אתכם?