ובשוך הסערה עיני פקוחות היו אל השמים, המלכות והכס
מחלונות ביתך שנרעדו כמעט עד צליל עם בוא הנס
צפיתי בשחור מאפיר ומכחיל
והאור מפציע ומגיהה ומאהיל
ומגיע ונוגע בריסיך הזהובים כחוליות בתוך האין
ומאיר את השמיכה והסדינים ואת עורך הלבן המפציע וקורן
ושוטף את עולמי באור המסנוור ושערות החתולה הלבנה שלך
מקשטות את כירבולנו שהשקט בו שוכן
וגופי נטול-שינה אל שלך מתרונן
ואינו מתלונן
ומבטי שוב חייך לך, בוקר טוב נסיך, אתה איתי
כי כל-כך טוב וקרוב ונכון ואמיתי
ומהותי
ואני רוצה לשהות שם בשבילך לחבק ולפנק
ולהצחיק ולרתק ולהזין ולהאמין ולומר לך, אח גדול ויקר
אני אוהבת אותך, עכשיו ועוד רגע ומחר
ולומר לך ולשיר בפנייך
הישר אל הגוון הטורקיזי הזורח הזה שסביב אישוניך
זריחת עיניך באפילת קימורי
אתה צועד בי, אתה צועד אלי
פסיעותיך מקשטות ומעטרות את גבעות החול הבתוליות
מבעד מיליוני שנים ויקומים ותרבויות
מאז נולדנו יחד נשמות תאומות
מאז אהבנו יחד
ילדים תמימים
מאז מתנו יחד
מות קדושים
מאז צפנו בריק-האינסוף חסרי אומדן
מאז נולדנו שוב יחדיו אל מקום ואל זמן
אתה צועד אלי בבלי-דעת
אתה
בי
רן.