מישהו שם למעלה שומר עלייך, תמיד אמרו לי. מאז שאני זוכרת את
עצמי זה מה שכולם אומרים לי.
כשהייתי בת חמש, אוטובוס עבר במרחק של צעד וחצי ממני ואני
המשכתי ללכת כאילו כלום, בלי לשים לב אליו בכלל.
בגיל 7, חלקיק מטאוריט נפל בעיר שלנו. הביניין שלנו קרס ולמרות
שהדירה שלנו בקומה הגבוהה ביותר אני והכלב שלי שרדנו. היחידים
שנשארו חיים מכל הבניין.
10- תאונת שרשרת, אני ועוד שני ילדים שורדים מתוך חמש מכוניות
שהיו מעורבות בתאונה.
14- שעה וחצי אחרי שהמטוס שלי המריא מהודו, היה שם צונאמי. אתם
בוודאי יודעים כמה שרדו משם.
לפני כשנה וחצי בטיול מודרך באחד ההרים הגבוהים ביותר, איזה
קניון גדול, הייתה מפולת הרים אני הניצולה היחידה.
לפני שבוע הייתי עדה לשוד בבנק. החזיקו אותנו, כל מי שהיה בבנק
כבני ערובה כיומיים. דרשו כופר, החלו להרוג בני ערובה. המשטרה
פרצה לביניין והחל קרב יריות. 5 מתוך 70 שוטרים ניצלו ו...
אני.
כל פעם שקורה דבר כזה אני מופיעה בכל העיתונים. ותמיד אותה
כותרת בעיתון: "מישהו שומר עלייך שם למעלה, ילדה..."
בגיל 7 נספתה כל משפחתי חוץ מדודה רחוקה בהודו. גם היא לא זכתה
לחיות זמן רב. הכלב שלי מת בתאונת דרכים. כל האוהבים אותי, כל
הסובבים אותי, כולם עד האחרון מתים סביבי. לאן שלא אלך קורים
אסונות.
אתמול ב8 בערב השכנה שלי דפקה בדלת. ישבנו ושתינו קפה ביחד.
והיא כמו כולם, האמינה שמישהו שומר עליי. כשהיא עזבה את הדירה
שלי ישבתי בכורסא. הדייר שדירתו מעל שלי שכח לכבות את הגז, כך
כתבו היום בעיתונים. הבית התפוצץ והדירה שלי עפה לכל הרוחות.
יצאתי ללא שריטה. ישבתי היום ליד שרידי ביתי, מול הים, מתבוננת
באסון הנוסף שקרה שוב.
מאבדת כיוון, מאבדת תקווה. כמה עוד אצטרך לסבול עד שמישהו שם
למעלה יחליט שעברתי מספיק?גשם מתחיל לטפטף, אך אינו הורס את
השקיעה היפה שיש היום. שמיים כתומים, וורודים, צהובים ואדומים.
שלל צבעים מרהיבים בוהקים מעל הים הכחול. פשוט כחול. מתבוננת
למעלה, לשם, איפה שיושב זה ש"שומר" עליי. האם הוא שומע אותי,
נמצא איתי ואני אפילו לא מבחינה בכך?
חיים מלאיי אסונות, שלא נגמרים. ואנשים מסביב רק מתים ומתים.
איש מהאנשים שהכרתי לא שרד הרבה זמן. כולם נהרגו בתאונות,
לפעמים מוזרות ביותר. מכל מה שקרה, וחוסר הכיוון המוחלט שלי,
נהייתי רעבה. הלכתי לאט לאט, כשפניי מיועדות לכיוון המסעדה
האהובה עליי. הזמנתי את המנה הרגילה. דגים עם תפוחי אדמה. פשוט
אבל טעים. אוכלת לי ומנסה לחשוב, מה הלאה?
האם לא נראה זה קצת אירוני שאדם שעבר כל כך הרבה אסונות ובכל
אחד ואחד מהם יצא ללא פגע? האם אדם כזה ימות מעצם של דג,
שנתקעה בגרונו? ומה יגידו עליי עכשיו? היכן עכשיו, ההוא
מלמעלה? אולי כבר אין מישהו למעלה שישמור עליי? אני חושבת שאיש
לא ישמור עליי יותר, ובטח שלא מלמעלה. עכשיו זה הפוך, עכשיו
אני למעלה. אולי גם לי יש משימה? אולי גם אני צריכה לשמור על
מישהו שם למטה...