פלאשבק מלפני המון שנים. התרגשות מחודשת. הכל נראה אותו דבר,
אבל לא ראיתי את המקום כל כך הרבה זמן. ידיים רועדות, דופק
מואץ. מושיטה ידיי קדימה, כמעט נוגעת בדלת הישנה, עוצרת את
עצמי בשניה האחרונה. מסובבת ראשי עליו, "אפשר?" נדנוד ראש קל
מצידו והדלתות נפתחות לאיטן. מקום טיפה מעורפל, כמו אז לפני
שנים רבות. שלוש מדרגות לפני הדלתות. מתג האור נמצא בצד שמאל,
מאחורי הדלת. פותחת את האור. שני שטיחים ישנים ובלויים בצבע
שפעם הזכיר כחול. בקצוות השטיחים שתי דלתות. הכל אותו דבר,
בדיוק כמו שהשארתי אותו. זיכרונות מציפים מכל פינה ופינה במקום
הזה. הקסם נתלה באוויר. ריח של מדביר חרקים, הריח הישן. אבק
עולה מהשטיח ועושה את המקום מעורפל, בדיוק כמו אז. כל כך הרבה
דברים טובים. כל כך קר וחם, הרגשה מוזרה. לא מעזה לצעוד קדימה.
עומדת בפתח ורועדת למראה המקום. המקום שהיה לי לבית ותמיד
יהיה.
הזמן עובר כמו שניות אבל הוא אומר שהגיע הזמן ללכת. אחרי
שעברתי בכל האולם, נגעתי בכל דבר שנמצא שם, העלתי את כל
זכרונותי כאילו קרו זה עתה. סוגרת את מתג האור, דלת אחת נסגרת
ואחריה גם השניה. הצצה אחרונה של שניה בדיוק. מפתח מושט אל
המנעול, קליק קליל בתוך המנעול. ידיים נופלות כחסרות כל. כאילו
ברגע זה אבד עולמי, חרב עלי כאילו לא היה.
הוא החזיר לי הרבה כל כך, הזכיר דברים ששאפתי להחזיר לחיי יום
אחד. עשה קסם והעמיד אותי מול דלתיים ישנות וסגורות. הלוואי
ולא הייתי צריכה לעזוב אף פעם. רק לעמוד מול הדלתות הפתוחות
ולא לזוז, להעביר כך את חיי בשקט ובזיכרון מתוק. |