|
ועכשיו זה נגמר
והשמש זורחת
ציפורים מצייצות
מעל לראשי
קלישאות ישנות
עוברות במוח
מחכות ליאוש
למצב רוח סתוי
וזה נגמר
וכואב
והראש דופק חזק
לא יכול לעכל
לא רואה
לא מבין את המשחק
כי כואב לי עכשיו
ודמעה מבצבצת
ועין דומעת
עין מחייכת
והדמעות זולגות מעצמן
ואין שליטה על כלום
ומנסה לנסות
והפחד משתלט עלי
וכואב עכשיו
חור שחור ממלא את הלב
בכאב
רק הבנתי עכשיו
לאן אני הולך
וראיתי את הסוף
ואין התחלה חדשה לסיפור
אור בקצה המנהרה
סרטים ישנים לא עושים לי את זה
רק חיוך מבולבל
ודקירות בחזה
כי הכל נהרס
לא חוזר שום דבר
נאחז לתמיד בתקווה למחר
שיבוא. |
|
|
כשאני אהיה רופא
חשוב, אומר תמיד
איך נתנו לי
הזדמנות בבמה
חדשה לפרסם את
היצירות שלי.
אזכר בעונג כיצד
חיבק אותי
הציבור בהתעלמות
מוחלטת.
כיצד בועז התעכב
בפרסום היצירות
הפוסטמודרניסטיות
שלי.
אז לא כולם
יכולים להיות
סופרים.
אבל תעשו לעצמכם
טובה, אל
תתאשפזו בארץ.
פרנקנשטיין |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.