אני רואה אותך כמו עץ.
רגלייך נטועות
כפות ידייך עולות עתים
מעלה
אל האור
ועתים שולחות ענפיהן את האדמה
אולי רוצות להתחבר לשורשים.
שיערך עלים
ועל בטנך
טבעות טבעות
המכילות את הזמן
הידע
האוצר
השמחה.
דמעות חרצו בפנייך
את נתיבי החוכמה
ולא לסבל כוונתי.
עינייך מישירות מבט
לא מתחמקות
יודעות את העבר וההווה
והאחד.

את עץ  בודד
ובעפעופך
יוצרת יער עד
ופלג מים טהור ורענן,
בנשוב רוחך
אבקנייך מתפזרים
ונבטי חוכמתך
צומחים ועולים.

ברשתית העין השלישית
מסתלסלת בחוט האנרגיה הזהובה
ופורמת לסירוגין
מנערת שאריות
ואורגת מהן שכמיות
לימים גשומים.

הבל נשימתך משקה את הברואים.
את יולדת את עצמך
וחבלי הלידה -
על אף שעתים צורבים הם
מאשרים באור סגול ורך
את צעדך.