לפעמים חנה גולדברג
לפעמים בלי כיוון מסוים
פתאום באמצע הלילה
אני יורדת לים
מתחבקת
עם החושך הכחול
מחביאה את הראש
בתוך החול
לפעמים
מהים יוצאת נימפה
עם פנים של אישה
וזנב של כריש
מסמנת
לי לבוא אל הגבעות
מהחושך קורצים לי
כל האורות
וכשרוח הלילה
נוגעת בכתפי
בעדינות הגדולה
אני יודעת
שעוד רגע
יפלו לי הקירות
אני יודעת
שעוד רגע
אתחיל לבכות
לפעמים
בלי כיוון מסוים
יוצא מתוך החושך
מישהו שאוהב אותי ככה סתם
מנשק אותי
ישר בתוך לבי
ולא צריך שהוא, יהיה שלי
לפעמים
בלי כיוון מסוים
פתאום באמצע הלילה
אני יורדת אל הים
מתיישבת
בכיסא של המציל
ומחכה שזה יתחיל |
