היא פחדה לעשות הכל.
פחדה לנשום, פחדה לראות, פחדה לדבר, פחדה לעמוד על שלה, להיות
אולי קצת אסרטיבית לשם שינוי. אך עם זאת היא מצאה את עצמה תמיד
בין אנשים "גדולים", במקומות שחברים בהם אלו שאנשים מעריכים
באמת.
היא נהנתה מזה, אך בכל זאת גם שם הייתה חלשה.
אינספור פעמים רצתה לעשות טרנספורמציה באישיות שלה ואמרה שפעם
הבאה היא תתנהג אחרת. היא תצרח, תדהים ותנהיג.
ברגע האמת, שוב השתתקה.
היא מצאה באינטרנט אנשים שהם קצת כמוה: קצת בודדים, קצת
אבודים, מחפשים את הדבר שיביא לשינוי בחייהם. אז היא מצאה
אותו, הבחור ששינה את חיה.
זה התחיל בצ'אט תמים עד השעות הקטנות של הלילה והתגלגל לשיחות
טלפון שהסתיימו בשעות הבוקר המוקדמות.
בכל פעם שניתקו, היא הרגישה מן כאב קטן בלב שהעיד עד כמה
השתוקקה להמשיך לדבר אתו. הוא רמז שהוא אוהב אותה, היא התחילה
לפחד. כן, שוב הפחד המשתק הזה.  
הם נפגשו.
מרוב פחד היא לא הצליחה להסתכל לו בעיניים, כמו מסרבת להאמין
שהבחור שיושב מולה הנו התגלמות כל מה ששאפה לו. "הוא לא יכול
להיראות ככה", חשבה לעצמה, "לא תיארתי אותו ככה".
היא כבר לא הקשיבה לשום דבר שאמר. אכזבה מילאה אותה וכל מה
שרצתה הוא להימלט מהמעמד המביך הזה. אבל הוא לא ויתר לה כל כך
בקלות ורצה לדעת מה עובר לה בראש. גם הוא תהה אם זאת אותה אחת
שכל כך הקסימה אותו בכל כך מעט.
"מה את חושבת עלינו? איך זה ייגמר?" הוא שאל. היא התעוותה
במקומה ואמרה שהיא לא רואה את זה ואם הוא רוצה הם יכולים להיות
ידידים טובים. הוא קם מהספסל עליו ישבו וליווה אותה לאוטובוס
משוכנע שזאת הפעם האחרונה שהוא יראה אותה.
כולם אמרו לה שעשתה טעות, היא ידעה את זה. האמת הכתה בה כמה
ימים מאוחר יותר בצורת געגועים עזים אליו. היא אזרה קצת אומץ,
לשם שינוי, התקשרה אליו ואמרה שהיא מצטערת. הוא סלח, עם טיפה
טינה בצד.
הם נפגשו שוב.
הפעם הוא היה נחוש מתמיד לגרום לה להיות מה שרצה, אך ללא
הועיל. "אנחנו יכולים להיות ידידים ואולי בעתיד, מי יודע.."
היא אמרה. את זה הוא כבר לא יכל לסבול. אהבתו הגדולה השתנתה
לשנאה תהומית ששקטה מעט כאשר פגש אותה באופן אקראי ברחוב. שם,
שלח לה את המבט הכי אוהב שהוא יכול. "את טיפשה" הוא חשב בראשו
"איך אני יכול לאהוב אותך?". היא אזרה בפעם השניה קצת אומץ
והתקשרה אליו. הוא ניצל את ההזדמנות לנקום והטיח בה מילות גועל
וכעס עד שהיא בכתה והוא ניתק. בחלוף החודשים לבו כבר מצא לה
המון תחליפים. היא עדיין חשבה עליו בגעגוע וברגשות אדירים של
החמצה.
הוא לא ידע עד כמה הוא פגע ברגשותיה.
היא ידעה עד כמה היא פחדה לאהוב אותו.