"וואו, זה היה קרוב" אמר פול כשהתרומם מהכביש מנער את בגדיו,
"הכל בסדר, לא קרה כלום" אמר בקול כשראה את האנשים הרבים שנהרו
לכיוונו. כשראה שהם אינם עוצרים הסתכל מאחוריו "הו שיט" היתה
תגובתו למראה הזוועה, הפגוש הקדמי של משאית הסמיטריילר הענקית
היה אדום מדם, וגופה מעוותת שכבה בשלולית דם גדולה, "הייתי
בטוח שהייתי לבד על הכביש. הוא חי?"
חובש יצא מהאמבולנס שהגיע במהירות למקום וניגש אל הגופה, הוא
הפך אותה על גבה בזהירות. "מה לכל הרוחות?" צעק פול, הוא בהה
בגופה בבלבול, אחד האנשים פתאום רץ לעברו "חכה, עצור..." האיש
המשיך בריצתו... פול עצם עיניו מחכה לפגיעה, משזו לא הגיעה פקח
את עיניו. הוא הבין פתאום, אף אחד לא יכול לשמוע או לראות
אותו, מכיוון שהוא מת, זו הייתה הגופה שלו שרועה על הכביש...
הוא הסתובב ברחובות מחכה ל"אור הלבן" שכולם אומרים שמופיע לאחר
המוות, אך הוא לא הופיע. הוא עבר דרך האנשים ברחוב עד שלפתע
"היי, תזהר איפה שאתה עובר!"
"אתה רואה אותי?"
"כן, מי אתה?"
"אני פול. מי אתה ואיך אתה יכול לראות אותי?"
"אני סטיב. נהרגתי במהלך מלחמת כנופיות. ממה אתה נהרגת?"
"ממשאית. מה קורה עכשיו?"
"כלום פשוט נשארים ככה"
"מה?"
"כן, אני במצב הזה כבר ארבע שנים. מתרגלים לזה"
"ואין שום מלאך שבא לקחת אותך אל העולם הבא או מנהרה עם אור
לבן כמו שרואים בסרטים?"
"לפי מיטב ידיעתי, לא"
"יש עוד כמונו?"
"יותר ממה שתוכל לדמיין"
"אז מה עושים עכשיו?"
"חיים..."