|
רגע לפני שאתה מבין את מה שאתה רואה. רגע לפני שאתה רואה את
האמת. רגע לפני שאתה מסובב את ראשך לכיוון המכונית שנוסעת
לקראתך. אורות חזקים מסנוורים ואז שחור. לא מרגיש את הכאב
הפיזי, שום רגש לא מתעורר בשל התאונה. לאחר האורות בא רק השקט.
שלווה לא רגילה נוחתת על כתפיך.
ורק לחשוב שרגע לפני כן היית האדם החזק עלי אדמות. רצת וצחקת
מאיזו שהיא שטות. רבת עם חבר טוב. חשבת שאין כאב חזק יותר
מהכאב שמפלח את החזה שלך כשרע לך.
רגע לפני היית אדם אחר. באותו רגע יכולת להביט למוות בפנים
ולצחוק. אבל כל זה קרה לפני רגע, ועכשיו אתה שוכב על המדרכה
בשלולית דם. צפצוף מכוניות וקהל סביבך. עכשיו כבר לא כואב. כבר
לא מה שהיה. עכשיו הרגע שאחרי התאונה. הרגע אחרי שסובבת את
ראשך לקראת המכונית שמגיעה. הרגע אחרי שראית את אורות המכונית
מולך. הרגע אחרי שהבנת מה קרה... |
|
בואי הביתה!
אני כבר לא אומר
אף מילה!
אין לי מנוחה!
בואי הביתה!
לה לה לה לה לה
לה לה לה לה לה
אז בואי
הביתה!!!
יגאל עמיר,
מתחנן לזאת
שאהבה את התל
אביבי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.