העצב שוטף אותי
גורם לי לבהות בדפים הריקים
לרצות למלא אותם במילים של שמחה
אתה אהובי
הופתעתי לגלות שאתה עוד איתי
נותן לי השראה לכתוב על דברים יפים
"ותפק לרעב נפשך ונפש נענע תשביע
וזרח בחושך אורך ואפלותיך כצהריים"
אני אצחצח שיניים
ואתה תסדר את המיטה בינתיים
ונתכרבל ונדבר על דברים שימתיקו את שנתינו
אשמורות הלילה הדוממות
מתעתעות
השמש זרחה
מבעד לעפעפיי הפתוחים למחצה
רואה אני אותך, אהובי.
העצב עוד שוטף אותי
בקבר הזה שמתחזה למיטה איני יכולה עוד להיות
רוצה למדבר!
רוצה מרחבים אין סופיים
רוצה רוח חמימה שתייבש את כל הצער
הצער שהוא פרי יצירתנו, שנינו...