ביננו הדיס-הרמוניה חוגגת
היא אחורה אני קדימה
אני נוהר והיא שואגת
אני מחליק והיא נעצרת
היא אוחזת בלבנוניתי ודוחקת

אני דג מעושן שטובע במים
היא ציפור שתויה ששוקעת יין
ורק הכאב צף ועולה
וזאת מלמעלה תוקעת בי מבט חולה.

בסוף אני תמיד תופס את הקצב
וזה קצת מקל לראות אותה נופלת
וזה מוזר איך שאין לי כוח לסיים
עבודה שהתחלתי לפני כמעט יום שלם.

בתחילת הערב זה נראה משחרר
לעשן ולשתות ולהיות כמו החול
מתנדף מתעופף ונכנס לנעליים
חודר לכל מקום ומתעכב בין הרגליים.

היא נרדמת במבט עייף
אני קם ומדבר אל הירח
הוא לא עונה לי באופן די מפתיע
הרי אני במצבי משמאלי לא יודע.
אני נשכב לצידה עוטף באיזו יד
ואין ביננו כלום ושוב אני לבד.

בתחילת הערב זה נראה משחרר
לעשן ולשתות ולהיות משהו אחר
מתנדף מתעופף נישא על גבי הרוח
חודר לכל מקום ובודד כעלה שכוח

בבוקר כואב לה הראש
ולי כואב ממנה
אני אוהב את זה שהיא קמה,
מפנה לי מקום לישון
וזיכרון ששוב חודר
דוקר לי בלשון.

בבוקר ברור שזה לא משחרר
כואב לי הראש כואב לי בחיק,
מתנדף מתעופף ונישא אל השמיים
חודר לכל מקום ונופל מן הרגליים.