למה עד שאני עם מישהו אחר וטוב לי אתה שוב נכנס
לחיים שלי והורס אותם?
לא עוזר לי שאתה אומר שאתה אוהב אותי עכשיו!
4 שנים! 4 שנים חיכיתי לך וציפיתי שזה יקרה
ודווקא עכשיו אתה נזכר?
כשאני עם מישהו אחר?
אני לא מאמינה לך שאתה אומר שאתה אוהב אותי, הרי
זה רק מקנאה כי אתה פתאום מבין שאני כבר לא
שלך, בשבילך, אלא הלכתי משם.
אז פתאום אתה מבין שעברתי אותך, שחמקתי לך בין האצבעות
בלי ששמת לב.
שאיבדת אותי.
אבל לא, אתה לא תעשה לי את זה שוב.
אתה מכיר כל יתרון וכל חסרון בי, אתה מכיר כל התנהגות, כל
פרצוף,
כל חיוך וכל מבט שאני עושה. ועכשיו אתה משתמש בכל זה
רק כדי לשכנע אותי להיות שלך, להיות איתך.
אתה יודע לזהות מה אני מרגישה בלי שאני אוציא אפילו
מילה אחת מהפה
זה קשה לי.
זה החסרון עכשיו, החסרון שלי.
אתה יודע אותי.

עצם העובדה ששוב נכנסת לי למחשבות, לרגשות.
והכי עקרוני - עצם העובדה שחזרת לי למחברת, חזרתי לכתוב עליך
אחרי חודשים ארוכים של מחברת ריקה ממך, משמך.
חזרת אליה.

דפים מוחתמים בדמעות היו הדפים הקודמים
וגם זה כמעט מוחתם, הוא מתחיל...
הפעם אני לא אתן לך להרוס לי את המחברת, בנוסף לחיים.
הפעם אני מפסיקה לכתוב לפני שאני אתחיל להזיל אותן,
את הדמעות הארורות.
אני מפסיקה עכשיו.
אני מפסיקה.