כל מי שעבר פעם באגם שסמוך לביתי יודע שיש מלאכים בעולם. וגם
אם אין מלאכים ברבים, יש מלאך אחד מסויים ששומר על כולם. הוא
יושב שם על שפת האגם ועיניו פקוחות לרווחה כל הזמן. ומי שעבר
שם יכול להסכים שכזו חוויה - אין לה תחליף.
למלאך קוראים שמעון ויש לו זקנקן - לא לבן אלא צבע שחור כפחם
והוא לא לבוש כמו כל המלאכים מהאגדות - תמיד בלבן עם הילה על
הראש. אלא שיש לו תמיד את הג'ינס המוזר וטי שירט ירוק ובדרך
כלל הוא יציע לך משהו טוב לשתות.
ואז תתחיל לספר לו על כל הבעיות ולא פעם יקרה שימצא פתרונות.
כמו פעם אחת שורד באה למלאך שמעון ואמרה לו שנמאסו עליה החיים.
החיים, איך אומרים, הם בזבל. ודבר לא משתפר בכל יום שעובר. אמר
לה שמעון: "תני לי עוד יום או יומיים ובינתיים בואי תטבלי קצת
במים". תוך יום או יומיים, אני לא זוכרת בדיוק, הגיע אליה
בדואר בקבוק ובתוך הבקבוק יש פתק לבן ובו כתוב "לכי בעקבות
הסימן". ימים ולילות היא ניסתה לפענח מה הסימן ומי השולח. היא
היתה מאושרת כי היתה לה תקווה למצוא אולי איזה אוצר בתיבה. וכל
היום, כל היום היא חייכה כי יש מישהו שחשב עליה ושלח לה פתק
בדואר.
אין צורך לציין שורד חיה חיים ארוכים ומאושרים ביותר ועל
התקווה לא הסכימה לוותר.
כי זהו בעצם המלאך שמעון, מציל חיים, מחזיר תקווה.
והוא לא לבוש כמו מלאך מהאגדות - תמיד בלבן עם הילה על הראש.
הוא לובש ג'ינס וטי שירט ויש לו זקן שחור.
אולי זה פשוט כי הוא אמיתי, הוא לא כמו כל המלאכים - אלו
שקיימים רק באגדות. ומה שאפילו יותר מיוחד הוא שאולי יש יותר
מרק שמעון אחד בעולם...