|
(יש לקרוא בהטעמה מילעלית)
לבבי לא פג
ולא אתרצה
מקול הרחש
ומשקט תאי המוקצה
כי פטישי אינם גדולים דיים
סוחב אני על גב כתף
וחוליותי אם גם עומדות הן
יום יום אני קל מתכופף
צנחתי כזלזל - שבעים הפעם
אך שוחי מסרבני - מחזיק בי
כאותה הפעם. כזמן ישן
ריחות עורו בי. כעת ילדותי.
מאה פעם בי ביקשתי
כנפך לנום להתכנס.
אך זה לא די לי כי שלחוני
אל הפשט שבפרדס.
לבבי לא פג
ולא אתרצה
לצעוק לרוח
אלי לב חזה.
כי עת עכשיו לומר : המשך !!
(מתי אפול ? עד אן אלך ?) |
|
|
נכון יש את
הרוסי הזה שאבא
שלו נהרג במכות
גרזן שהוא היה
בן 14? ושבגלל
זה הוא כותב
ספרים נורא
ארוכים כאלה?
וגם כמה קצרים
מצחיקים פה ושם?
וכולם אומרים
שהוא גאון
וכאלה...? נו...
פיודור
דוסטויבסקי או
משהו כזה...
אז הוא לא מפרסם
בבמה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.