ניר אלתר / לרחש בואה |
לבי בפעמיו, כמונולוג
זעם הישמע.
פכפוכי דמי ינשלו
זהות קווי דמותי,
בלי סומק, לעיני
חדות מוחי.
כשהלכה, כשתלתול
שערה אינו נראה.
נודע לרוחי כי קץ לשמחתי,
עת להספדה.
דין לבי, כחתימת
השופר נשמע.
משיתוקי תוגה
סופו להיבקע.
להשיל בהימלטו
עורי, למען יתנדפו
קוטבי ריחי בנועם
אובדנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|