אני חיה בשביל הלילות המתים הללו.
כשכולם כבר ישנים
ורק אני מתעוררת לחיים
עם מוזיקה ברקע, מעשנת בשרשרת
מחייכת לעצמי בסתר ומהרהרת
האופוריה הרגעית של שעות הלילה המאוחרות מתפוגגת מהר,
בדרך כלל כמה דקות לפני ההירדמות
מנסה לעצום עיניים ולשכוח מהכל
אך המחשבות במקום להתעמעם
צפות למעלה, נוגעות לא נוגעות בתקרה
מסיחות את דעתי מהמאמץ להשיג כמה שעות שינה
מעוררות בי רגשות כואבים שקיימים ומקוננים בי במהלך היום
עולים לי רעיונות מופשטים לקטעי כתיבה די מוצלחים
במיוחד לשעת לילה כה מאוחרת, או אולי בעצם שעת בוקר מאוד
מוקדמת
מושיטה יד ומגששת בחשכה לעבר בלוק הכתיבה
מנסה למצוא עט ומתייאשת כשלא מצליחה
מבטיחה לעצמי לזכור את הכל עד הבוקר
ונרדמת...
ובבוקר, כשאני מתעוררת... אני כבר לא זוכרת. |
