אפרת פרקש / נדם קולי |
טבע בתהום הנשיה
ללא פרפורי מוות אחרונים
חיוך גווע על שפתיי
כמו אותן לחישות
שלחשת אל אוזני בלילות
שערותיי נשרו אחת אחת
כעלי הורד ההוא
שנתת לי באותו יום
בצהרי אותו יום אחרון
זקנתי, אהוב לבי
עייפתי מלהמתין לשובך
ועיניי עייפו מלבכות
אך אם מחר תזכרני
רק דבר אחד אבקש
הזל עבורי כמה דמעות
6.5.2006
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|