|
יושבת לבד על החוף
הים מכה בחולות הזהובים
ועוצמת מחשכים בי בוערת
כבר חוזר אותו כאב לבלי סוף
מזכיר לי ימים עצובים
בם הייתי אומללה וקודרת
אך כעת שונתה מנגינת לבי
השמים בוערים לעת ערב
ובעיניי שוב הזוהר בוהק
לעבר היום אפנה גבי
בסבלי תנעץ שוב החרב
כשירח עצל בשלווה יפהק
ועל כן היום אצעד לבד
אשוטט בשבילים נטושים
אגלה שוב את חדוות החירות
את זעמי הלוהט אכסה במרבד
אתפור לי חיים חדשים
כי גיליתי את תרמיתה של חברות
15.3.2006 |
|
|
כל הזמן יש
פיגועים,
הרוגים.
דם ברחובות.
צעקות, זעקות,
סבל וייסורים.
משפחות שכולות,
ילדים יתומים,
אנשים רעבים
ללחם, חולים
במגפות.
ומה אנחנו
עושים?
יושבים ורואים
טלוויזיה! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.