בהתחלה עמדתי נמוכה קטנה שם בצד, התביישתי.
גדלתי, התחזקתי, הרגשתי טוב, השתניתי.

מלמעלה נפלתי ישר למטה, היא הגיעה.

מלמטה התרוממתי לאט לאט, הוא הגיע.
עליתי למעלה ולמעלה, הוא נשאר איתי.
לאט לאט נפלתי אל התהום, הוא עדיין היה.
נפלתי מהצוק, הוא פגע.
כמעט נכחדתי, הוא עזב.

זחלתי על הקרקע, נשארתי לבד.

לאט לאט נאבקתי בבוץ הטובעני, הוא צץ.
יד הושטה אלי ועליתי למעלה שוב, הוא הפך לשלי.
מלמעלה נדחפתי למטה, הוא נעלם.
טבעתי, למדתי לשחות.
בקרקע מאוזנת, אך כבולה ולא משוחררת, הוא עזב רק פיזית
וריגשית.

עם השלשלאות התחלתי להתקדם לאט לאט, הכרתי אותך.
נזקפתי, והשלשלאות נפלו, התאהבנו.
ריחפתי למעלה מעל צמרות העצים שם הציפורים שרות, הייתי
מאושרת.
התיישבתי על ענף, תיכננו עתיד.
הענף נשבר, גילית לי שלא יהיה עתיד.
נאחזתי בענפים שמצדדי, כל רגע עומדת ליפול, רגעינו האחרונים
יחד.
הענפים נשברו, העץ נקטע ואני נפלתי עמוק מתמיד, הפסקת
להתקיים.
רציתי לקפוץ עמוק יותר, רציתי למות, ליבי נשבר ונשמתי מתה.

ניסיתי הכל. קפצתי, נפלתי, התגלגלתי, שנאתי אותך.
מכוסה בבוץ, בקרקעית העולם, התקרבת אלי והושטת לי יד.
הכעס הכאב והגעגוע. אחזתי בידך וניסיתי להתרומם.
הכאב משך לאחור, כל שהצלחתי זה לשבת.
הכאב קינן בי והגעגוע משך אלייך, התיישבת לידי.
הזמן עבר והכאב לא, פחדתי לאבד גם אותך. את נשארת.
ליטפת אותי ואחזת את שנשבר, אהבת.
ניסיתי להבין. ניסיתי לאחוז בעבר ובענפים שנשברו, לא הצלחתי.
אני עוד כאן, רוצה להיות שם.

בין עננים שחורים לכוכבים נופלים, אני כאן, אחכה לך בין
ענפים שבורים לבקעות ליבי שנשבר, ועורג לך.