פעם היה לי חבר,
נסיך קטן
שעזב לכוכב אחר.
וככל שהזמן עובר
לא נותר לי אלא להזכר
באותו נסיך קטן,
שסירב להשאר.

לנצח ישאר
אותו נסיך קטן
שלעולם לא יתבגר.
ימשיך תמיד באותן שאלות
באותן תהיות,
על פשרם של הקוצים
בגבעולי השושנים.

תמיד ישאר
אותו נסיך קטן
שעזב לכוכב אחר,
אל אותה תמימות
שמסרבת להגמר.
עם צחוק ילדותי
וחיוך שובבי
ומבט עיניים שאומר:
"מי צריך בכלל להתבגר?"

ואם היה הוא רואה אותי עכשיו,
היה ודאי מוחה את דמעותי ואומר:
"אל נא תצטער.
אל תבכה
על אובדנו של חבר,
בכה על כך
שעליך להתבגר."

אם תפגשו אותו,
את אותו נסיך קטן
שמסרב להתבגר.
אמרו לו, לאותו חבר,
שבלעדיו משהו בעולם חסר.
כי בלעדיו,
האופק צבוע בצבע אחר.

מוקדש לזכרו של טל פישר ז"ל