שהדמעות יצאו כבר - שהכל יתפרץ החוצה.
שאצעק ושכל העולם יישמע.
א ל ו ה י ם. ל מ ה.
ככה בא לי לצרוח.
אולי אז תבחינו בכאב שלא פוסק לרגע, אולי אז יהיה מישהו שישים
לב.
אם היית יודעת שברגע הזה ששלחתי לך סמיילי מחוייך אני בעצם
בוכה, מה היית עושה?
הרי לחבק אותי את לא יכולה. [לפעמים אני באמת חושבת שזה עוד לא
יקרה.]

מעניין אם גם את מפחדת לעזוב, כי אני... בכל פעם כשאני עוזבת
אתכם, אני מפחדת שלא אראה אתכם שוב, שלא אחבק אתכם שוב לעולם.

ולמרות שקצת כואב לי, איתכם... אני עדיין מפחדת לאבד אתכם.
איך אוכל להיות כאן ככה?
כל-כך חסרים לי, כל הזמן. סכין הגעגוע החדה פוגעת בי גם כשאני
איתכם.

תמיד עניין אותי לדעת, איך השיחות שלכם ביניכם, אם הכל אותו
דבר,
אם אתם באמת לא מספרים שום דבר, שומרים הכל לעצמכם.

אולי זה באמת יותר מדי גדול עלי.