|
השיר הראשון שלי פוסט-דוזה שהקלטתי לגמרי לבד... היה מעצב...
נכתב בצבא על נייר צהוב שיש עליו "צ" גדולה. הדף עצמו ישב אצלי
בחוגר משהו כמו שבוע עד שהוצאתי אותו והלחנתי את השיר בבית.
מילים ולחן: אלירן קונונוביץ
כל הכלים: אלירן קונונוביץ
שירה: אלירן קונונוביץ
יושב בחדר חשוך
הבד על העיניים החומות
החבל בצד
התליין לידו
קורא לי שהגיע
תורי
מחשבות מערפלות
את מוחי
לוקח נשימה עמוקה
נשימה אחרונה מתוקה
ונפרד
מרגיש את האוויר
אבל הוא נמלט ממני
המבט מטשטש ואני
לאט לאט צונח למטה
יושב בחדר חשוך
ניצב אל מול יוצרי
הוא מנסה למצוא הגיון
אך אני מצאתי אותך
ללא משמעות ניצב בחיים
אפורים
ריקים
מחניקים
רק איתך אני רציתי להיות
אז למה נשברת והלכת
מרגיש את האוויר
אבל הוא נמלט ממני
המבט מטשטש ואני
לאט לאט צונח למטה
אליך
|
|
|
אני אישה קטנה
מאוד ושמי
פלפלת
הילד המבולבל של
השכן |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.