לזה שגרם לי להרגיש ככה...

אתה זוכר אותי? אתה רוצה לזכור אותי?
אתה זוכר איך יצאנו? יד ביד לאורך החוף טיילנו
סיפרתי לך דברים עליי ואתה סיפרת עליך,
עלו נושאים כמו משפחה, סרטים וחיים.
הצעתי שנשב צפינו בים חיכיתי שתעשה
צעד אך הצעד היחיד שהיה, היה בואי נחזור.

מה קרה? ובסוף לאחר מספר שבועות שאפילו
לא הספקת להכירני לעומק אמרת שלום,
שלום ונשאר ידידים, אני המצאתי את המשפט
וזה לא עובד עליי אין לי רצון להיות ידידה שלך.
דברנו בטלפון העניינים זרמו דברנו רגיל התנצלת
על הערב הקודם ואני האמנתי לכל מילה והמשכתי לדבר איתך.

אתה חוצפן, חוצפן שזילזלת בי
אני שנתתי לך את לבי זרקת אותו
לרצפה בלי בושה ובלי חשבון.
ואתה שדברת על אהבה, אכפתיות ודאגה
לאן היא נעלמה? למה פגעת בי כך?
אינך רואה יכלנו להיות זוג מהשמיים ואתה העדפת
להקשיב ולהאמין לחברים.

קשה לי המחשבה שאעבור לידך,
שלא אנהג נכון שתפלט המילה הלא נכונה,
רציתי אותך, לבי היה שלך ואתה זרקת אותו
הטחת אותו על הקיר, את לבי שכה יקר הטחת
אך הוא מסרב להפסיק לאהוב אותך למרות הכל.

צא לי מהלב! צא! רצית לצאת אז צא!
וכאשר נפגש שיהיו לי הכוחות לא להשפיל מבטי,
ללכת בגאווה ולתת לך לחוש בכאב שגרמת לי
לחוש ולחוות בהשפלה שחויתי.