אחרי לילה ארוך טעון רגשות יושב לבד ועולות התהיות.
מדליק טלויזיה, צופה בחדשות, מעביר עוד שעה. מה יכול להיות.
שוב אותו פזמון חוזר על עצמו. התחולל רצח שלא ניראה כמותו.
מנסה למצוא פינה שקטה, ובמקום זה שומע על אישה שנדקרה.
מעביר ערוץ, מחפש איזה סרט, שלפתע אתה שומע את השכן שלך צועק,
שהוא עוזב את אישתו למען אחרת.

איפה אפשר להצביע על הנקודה שממנה הטוב הפך לרע?
איפה אפשר להצביע על הרגע שבו התדרדרנו לתהום עמוקה?
איפה היה הרגע שהיינו צריכים לעצור, כי משם לא נוכל ללכת
לאחור...
ואיפה איפה בכלל הנקודה?

מרגיש שמסביבך הכל מתמוטט. מרגיש שהכאב אותך חונק.
רוצה לצאת, לנשום לך אוויר בגינה מוציא את הראש מחרבנת עליך
יונה.
אפילו לנשום אתה לא יכול בשקט, והנה השכן שוב טורק חזק את
הדלת.
המקלחת מטפטפת. גם להתקלח כמו בן אדם אי אפשר.
ואפילו השוקולד שאהבת נגמר...

שכחת מהמקלחת המטפטפת, מהשכן, ואפילו מהיונה המחרבנת.
יושב בסלון, והכל פתאום שקט פתאום. כל הבלוג שלך נשמע מת.
רגעים כאלה, אתה אומר, צריך לנצור, כי מי יודע מתי הרעש עלול
לחזור.
מתפלל חזק לאלוהים שיעצור את הכל לכמה רגעים.
מוכן לעשות הכל, רק מהשיגרה לא לסבול.