בשדה שכבה
שמלתה מפשלת,
שערה סתור,
רגל אחת נעולה
והשנייה גרבה
שמוטה
מפזרת בינות הקוצים
מבטה הזגוגי פונה
אל השמש,
השולחת זהרורי אור
להנעים לכל באי ארץ.
בודאי התכונה
גם לה.
מאן דהו לא הבין
סבר,
שתם זמנה
תם תפקידה.
השליכה
למקום אין מוצא.
בשדה
בינות צואת צאן הרועים
שרועה,
עוד מצפה,
כי יד נעלמה,
תאסוף אותה,
תיטיב שמלתה,
ואולי
אף שבריה תתקן.
רגלי הזמן אינן מטילות בשדה.
יד הזמן מחפשת
בבות חדשות
על מדפי מרכלים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.