[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בקיץ הבא היא תהייה באירופה, וכך, אולי, לא תרגיש את הסבל שהוא
השאיר בה. היא עוד לא שכחה את היום בו הוא אמר לה "אני אוהב
אותך, בובה שלי..." ונשק לה על מצחה לפני שיצא לעבודתו.
היא החליטה שהיום היא מפתיעה אותו, זהו היום החופשי שלה, שהיה
מוקדש בד"כ לסידוריה הרבים שאיננה מספיקה ביום-יום. אך היא
הייתה נחושה: 'היום אני מפתיעה אותו'...
הוא ישב על הכיסא המסתובב וחשב עליה. היא הייתה חלומו של כל
גבר, אישה יפה, חכמה, אלגנטית ומתוקה - מי צריך יותר מזה? אך
הוא התחיל להרגיש שאינה רוצה בו עוד, שאינה אוהבת אותו כמו אז
-כשהיו עוד בשנה הראשונה שלהם. הוא לגם מהקפה שלו ועצם את
עיניו. הוא ניסה לדמיין את חייו בלעדיה. הוא לא הצליח.
היא חשבה על תחבולתה. היא ידעה שהוא לא יחשוד בכלום. היא יזמה
וויכוח אתמול לפני השינה, והיום בבוקר כמעט והתעלמה ממנו
בכוונה תחילה - על מנת שלא יחשוד בה ובכוונותיה.
הכל היה מוכן - היא ארזה ארוחה ענקית שכללה גם קינוח שהכינה
במו ידיה - רק לכבודו - את הדבר שהוא הכי אוהב - עוגת גלידה
בעלת 3 שכבות עם ציפוי של קצפת ושוקולד מגורד. היא חייכה לעצמה
ואמרה "הוא כל כך יאהב את זה..." היא הרגישה טוב עם עצמה ויצאה
לדרך.
הוא - במשרדו בקומה ה-7 גלגל במוחו את כל אשר עבר עמה בשנתיים
האחרונות, ואיך - עברו בספונטאניות-משהו לגור ביחד תוך יומיים.
הוא חשב על הוויכוח הסתמי הזה שדי ברור לו שיזמה בכוונה אתמול
בערב. 'היא לא רוצה אותי יותר' חשב בלבו ונאנח אנחת כאב, הוא
התהלך והמשיך לנסות לדמיין את חייו בלעדיה, שוב - לא הצליח...
הוא ניגש אל עבר החלון והציץ אל החוץ - הנוף היה עוצר נשימה.
היא עלתה במעלית וכשהמעלית נעצרה, והקריינית הממוחשבת הכריזה
בקולה הרשמי - "קומה 7", חייכה לעצמה בחיוך ממזרי, וחשבה על
אופן תגובתו של אהוב לבה. היא ארזה את הכל במזוודה כי רצתה לתת
לו עוד התקפון לב קטן לפני שהיא תגיד לו שהיא לא באמת "שונאת
אותו", אלא שרק רצתה להפתיעו ולומר לו עד כמה היא אוהבת.
נקישה על דלת משרדו הקפיצה את לבו. "כן?" הדלת נפתחה - זו היא.
למרות האוויר הנקי שנשב על פניו החיוורות הוא חש שנשימתו נעתקה
לרגע. היא הייתה מצוידת במזוודה. היא עוזבת! הוא הרגיש שדעתו
נטרפת עליו הסתכל על הנוף המדהים הזה של החוץ וקפץ - אל הלא
נודע, או בעצם - אל הנודע - אל  מותו - כי בלעדיה בעצם, אין לו
חיים כלל.
היא לא ידעה כבר כמעט וכלום. היא רק ידעה בעודה לובשת את כתונת
בית החולים - כותונת לבנה עליה היה כיתוב "שלוותה-בי"ח לשלוות
הנפש", שהוא לעולם לא ישוב אליה, בטח לא תשוב אהבתם, שלעולם לא
תחזור על הטעויות שלה, ושלעולם לא תאהב עוד כמו שאהבה אותו.
בקיץ הבא היא תהייה באירופה. שם לא ממש ידוע איך תשקם את
חייה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מבין למה
איציקוביץ אני
יכול לנסות
להבין למה
צפיחית, ואולי
איפה שהוא אני
מוכן לקבל את
הרימר הזה, אבל
מה זה חרגול?




בני סלע, מדביר
חרקים בכלא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/7/06 5:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יוספה סמרל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה