פגשתי אותה אולי פעם אחת לפני. היא היתה אחרי משבר או בזמן
משבר או משהו כזה, אני ממש לא זוכר. שמנמונת אבל בעלת גזרה,
יפה, שיער ארוך קצת שרוף. מצחיקה, טעם טוב במוזיקה. מתעניינת
בצילום, מדברת הרבה בפלאפון.
פגשתי אותה עוד פעם אחת לפני והיא היתה ממש נחמדה.
אחרי זה ספרו לי ש"היא שמה עלי עין". אני לא כל כך יודע מה זה,
לא מבין מה זה אומר. בכלל, אני לא בעד בחורות ש"שמות עלי עין".
אבל הנהנתי וחייכתי, הסמקתי במכוון, כמו שמצפים ממני לעשות.
אני לא מעוניין בבנות ששמות עלי עין, במיוחד אם הן נראות כמוה.
היא נראית טוב, אבל לא מספיק. יותר מידי צלוליטיס. יותר מדי
בטן. היא מדברת יותר מדי.
אחרי זה פגשתי אותה. היא שוב באה וראיתי אותה לראשונה עם
הידיעה הזאת בראשי. יצא לי להסתכל עליה ולדעת בבירור מה היא
חושבת.
והיא נראית טוב. יותר טוב מקודם. היא רזתה, הסתפרה, טיפחה את
עצמה או שאני לא זוכר ממש איך היא נראתה קודם ועכשיו אני מכה
על חטא. יש בה משהו יותר סקסי. אני מחפש את המבט הזה, המבט הזה
שאומר שאני מעניין אותה, הפתוח הזה שמחכה שתטבע בתוכו, ואני לא
מוצא. היא מאוד עניינית, מתרכזת במשקה שלה, השני במספר, אני
שולי בעיניה. שואלת אותי שאלות ענייניות, מקצועיות. היא מתמכרת
לעצמה ואני מחפש את עצמי במחשבה שלה כפי שהבטיחו לי וכלום לא
עולה. מה הסיכויים שעבדו עלי? שהגזימו? שמעולם לא הייתי
במחשבה? מה הסיכויים שהיא כבר לא חושבת עלי? היא רחוקה ממני,
רחוקה כל כך ומתעתעת בי כאילו קוראת אותי ויודעת מה מניע את
המחשבות שבי. היא יודעת הכל, הכל עלי ועכשיו היא משחקת בי כמו
בברבי. כמו בקן.
חמודה כשהיא שיכורה. אז היא היתה פחות קלילה, אולי השכרות. היא
מודיע שהיא מרגישה טוב. אני חושב על הדרכים שבהן אני יכול
לגרום לה להרגיש טוב יותר. לא הייתי כאן קודם, במצב הזה. אני
רעב לתשומת לב, אסור לי להפגין את זה. אסור שהיא תדע. אני מת
לפרק אותה ואסור שהיא תדע. היא מעניינת אותי עכשיו מספיק בשביל
לא להתעניין באף אחת אחרת עכשיו ואסור שהיא תדע. לא הייתי כאן
קודם, כמה מוזר.

כשהחזרתי אותה הביתה, על הקטנוע, חיכיתי לה. מסטולית כזאת,
מטפסת על הקטנוע כאילו היה חמור בשיעור התעמלות. מסטולית. אני
מכוון את רגליה למסעד בנגיעה קלה בירכייה. היא אוחזת בחולצתי.
אני שמח. היא שותקת. השיער שלה בטח מתבדר ברוח. היא מורידה את
היד, מחפשת מקום להיאחז בו ומחזירה אותן חזרה לחולצתי. אחר כך
היא מרפה ולא מחזירה יותר. מדברת איתי על מזג אוויר. מפטירה
שעדיין ישנה עם סדין. אני שותק, עדיף שאשתוק. היא משחקת בי עוד
קצת, עדיין מרוחקת, אין לי סיכוי. הייתי רוצה סיכוי. אין מגע
ביננו מלבד ירכייה המהודקות לירכי, נצמדות, נאחזות, מפצות על
חוסר האחיזה בשתי ידיה. עוד משחק אחרון ודי. סיבוב לפני הבית,
היא זורקת את ראשה על כתפי. אני עכשיו יודע שזה נכון. אני
מוריד אותה ובמבט אחרון בוחן את גזרתה המדוייקת.

עדיין לא. עדיין לא מעניינת.