על סף המוות, עטוף בזכרונות
הוא כבר יודע... ולא כואב עוד
השלים עם העובדה שזה נגמר
שהוא הולך, וזכרון נשאר
הוא לא ישוב את זה הוא כבר יודע
אבל חוסך מהם כאב
הם כבר קוראים לו, הוא שומע...
בפנים... משערי הלב
חיוך, שמלווה דמעות
מבט ונגיעה רכה
הוא לא ישכח את המראות
גם בעולם המנוחה...
אל תחושת הזמן הוא התחבר
הזמן אוזל, דקה דקה
חוויותיו הוא משחזר
נפשו זועקת, בשתיקה
את כל הטוב אשר ניתן לו
לא ראה כמובן מאליו
על כל שבחייו עבר
מודה הוא, ובוהקות עינייו.
הזמן נגמר, סופו הגיע
נראה רגוע, ושליו
בשלוותו, החל פוסע
אך מבפנים שורר כאב.
|
