למה כל היום אתה יושב פה ומתלונן... על כמה רע לך ולא טוב לך
שהרי בעצם... אתה זה שגרמת לכל סבלך
אתה שגית שגיעות אטומות.
אתה טעית בהחלטת החלטות.
הרסת את מה שרק התחלת לבנות
ציפית וקיווית ושאפת כל כך רחוק
אבל לא העזת לעשות כלום בשביל לממש את זה.
ועכשיו שאתה מתוסכל וחסר אונים... אתה מתחיל לחפש אשמים
תסתכל על עצמך לרגע מהצד
אתה לא מוכן לקחת את עצמך בידיים, כל יום רק מתלונן על כמה
העולם אכזר
הוא אכזר כי אתה הפכת אותו לכזה... בזלזול שלך
זלזול כלפי עצמך, כלפי סובביך, כלפי החיים האלו.
חיים רק פעם אחת... ואם לא תעז, אם לא תשאוף, אם לא תקווה, ואם
לא תיקח סיכונים
הם יחלפו מול עינייך, וכשתגיע לסוף ותביט לאחור
אתה תצטער על שלא
העזת. לקוות... לשאוף... לאהוב... ולכאוב... לקבל... לתת...
לצפות... לנסות... לטעות... למצוא... לאבד...
אתה תצטער על שלא העזת לחיות.
ואז שוב תתחיל לחפש אשמים. ואז... רק אז... תשלים עם העובדה,
שהאשם היחיד פה... זה אתה.