|
עכשיו ילדה את לא יודעת,
שהעיר הזו עדיין חרבה.
עכשיו ילדה את לא שומעת
את קולות הנפץ משתמרים בסוד.
עכשיו ילדה פקחי עיניים
הכל נראה, כאילו הן סגורות.
פליטת גורל חפשי שמיים
במגרות ליבך הנעולות.
עכשיו ילדה עצמי עיניים
ראית את כל שרק ניתן לראות.
חבקי אותי בין זרועותיך,
שמרי אותי הזוי בין הקירות.
פזמון :
לילה ועוד יום ולילה
במחבוא ובמסתור.
בחוץ האבק כיסה את השמש
וכאן אין מקום לאור.
לילה ועוד יום ולילה
במחבוא ובמסתור.
היום האחרון בו זרחה השמש
ואיבדה לעולם את האור. |
|
|
הוא אדום, אך
מדוע? זאת לא
נדע.
הוא כועס? או
חולה? הוא מזרון
הפלוגה?
ציפורן חודרת עד
אמצע השוק?
מתוך המעיים
יוצא לו תינוק?
אמא ברחה עם חבר
לבגדד?
ואולי סתם קרא
איזה סלוגן
נחמד?
הוי האיש האדום,
האדום שבצד
נחיריך מופנים
אל עינינו לעד
צפונותיך
כמוסות, לא כבוד
תבקש
הוי האיש האדום!
תגיד, יש לך
אש?
זוזו לסטרי, רגע
לפני הצתת
הרייכסטאג |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.