הוא עטה מעטפת קרירות, ניסה ליצור אשליה.
הוא פיקח, הם ידעו את זה, ולא נכנעו למילותיו.
הוא היה עטוף במסתורין. מבחוץ נראה שונה, אבל עמוק בפנים הוא
היה בדיוק כמו כולם.
הוא היה פגיע. המעפטת שימשה לו חסינות זמנית, רק למראית עין,
כי בתוך תוכו הוא היה כואב.
אבל הם לא ראו את זה. הם לא יכלו, הם האמינו במה שהוא נתן להם
להאמין.
הם לא ניסו לראות מעבר, הם קיבלו הכל כמובן מאליו.
הוא היה הרבה יותר מזה. הוא היה מתוחכם.
הוא היה שונה ומיוחד. תמיד עורר סקרנות בעיניי כולם.
הוא היה חזק. הוא היה שורד. הוא שידר אדישות. אף אחד לא חשד
שזו בכלל הסוואה, הסוואה מתוך בושה.
בושה שתחשוף את האמת אודותיו, שהוא שבור... עמוק בפנים. |