אינני יודעת באם ואולי חרזו דמותך בשירה, באם ושזרו את הזהב
השחור בעיניך אל תמונה בחרוזים, תוך כדי לחן פשוט ונוגה. הנח
לי להיות הראשונה שתעשה זאת.

אתה היחידי שתוכל לאמוד את כישרוני כראוי, ולי, כמו נדמה
שהשתמשתי בכל המלים בעברית בשביל לצייר את דמותך בכתביי. אתה
מהנהן מבעד לגיליוטינה אילמת ואני ממשיכה לבחון את שפתיך
ההולכות ונמתחות, את אצבעותיך הפועמות בהתרגשות של חמישה ילדים
קטנים.

מה לך ולשתיקה, אהובי הזר והמנוכר, המנקר את עיניי, נוטף את
לועי בצורתה של זיעה קרה ומאיר לי את החלקים הפנימיים בגוף,
כשאתה שוכב על הרצפה ביום של שבעים ושתיים מעלות, מקשיב לי
משחקת עם הפסנתר.

אצבעות רגליי קשורות בשיערך (אתה כל כך רוצה להרדם אבל מפחד).
אני מסוגלת לגרום לך להרגיש טוב יותר, אם רק תתן לי לעשות זאת,
תניח לי להוריד ממך את החולצה, תן לי לשכנע אותך על כמה שטוב
לשתוק.