בדירה של בני.

בני: זה לא יאמן, פיטרו אותי שוב.
איתמר: זה לא נורא, אל תדאג. אתה בטוח תמצא עבודה, זה לא סוף
העולם.
בני: כן, אני יודע שזה לא סוף העולם. אם זה היה סוף העולם איך
בדיוק היינו מדברים עכשיו?
איתמר: בכל מקרה, אני יוצא עם מישהי, אתה מאמין?
בני: לא.
איתמר: כן, היא מהממת.
בני: לא היא לא.
איתמר: פגשתי אותה באוטובוס אתמול.
בני: לא אתה לא.
איתמר: אני כן, ואני אוכיח לך.
איתמר מוציא את הסלולרי שלו, מחייג ונותן לבני.
בני: היי, מדבר בני. יש סיכוי שבמקרה דיבר איתך גבר שמנמן
ונמוך אתמול?
בני: כן, פשוט אני מדבר מהכלא. הוא ברח ויש סיכוי שהוא ייצור
איתך קשר.
בני: כן, תתרחקי ואל תעני לטלפונים ממנו.
בני מנתק ומחזיר את המכשיר לאיתמר ההמום.
בני: אוקיי, טעיתי. אז כן פגשת מישהי.

אספאל נכנס ומביט בבני ואיתמר

אספאל: מי זה?
בני: זה איתמר, הוא פה מתחילת הפרק.
אספאל: אהה. הם מצרפים דמות חדשה ומתנהגים כאילו היא תמיד
הייתה שם.
איתמר: מי אלו הם?
בני: איש לא יודע.
אספאל: טוב, בוא נעבוד לפי התסריט. איתמר, חשבתי שקבענו לסרט
מחר.
איתמר: כן.
אספאל: אז מה קרה?
איתמר: כלום, פשוט מחר עוד לא הגיע.
אספאל: באמת? חשבתי שכבר מחר.
בני: אולי אני אעבוד בתיאטרון רחוב? אני פשוט אוציא אתכם החוצה
ותדברו. אנשים ישלמו הרבה כסף לשמוע את השטויות האלו.
איתמר: אני אמצא מישהי, אתה תראה בני. תן לי 24 שעות - אני
אתעסק רק בזה.
אספאל: אבל מה עם הסרט?
איתמר: נו, הוא מת בסוף.
בני: למה גילית לי? אתה תמיד עושה את זה.
איתמר: מישהו תמיד מת בסוף.
בני: יש בזה משהו.

איתמר יוצא מהדירה

אספאל: משהו מריח לי לא טוב בבחור הזה.
בני: לא, פשוט אני מבשל דגים.
אספאל: ממתי אתה צמחוני?
בני: אני לא.
אספאל: אתה יודע, מותר לצמחונים לאכול דגים.
בני: אתה לא חושב שזה צבוע לא לאכול פרות אבל לאכול דגים?
אספאל: ואתה לא חושב שזה צבוע?
בני: אני כן.
אספאל: יפה.
בני: אני חייב ללכת לישון.
אספאל: בני?
בני: כן, אתה יכול לקחת את הדגים.
אספאל: ובני?
בני: לא, לא שמתי בהם רעל.
אספאל: אתה יודע איך אני מהמלחמה.
בני: מתישהו אתה תיאלץ לספר לי מה עבר עליך שם.
אספאל: לא, זה עוד מוקדם מדי.
בני: עברו חמש-עשרה שנה.
אספאל: אני לא רוצה! בסדר?
בני: אוקיי. לילה טוב.
אספאל: טוב, אם אתה מתעקש. אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
זה היה לילה קודר, היו אפס מעלות בחוץ. השמים היו שחורים כשהכל
התחיל, כל הציפורים כבר הלכו לישון ונשארנו רק אנחנו - פלוגה
של עשרים חיילים בבוץ. ואז באו סורים וכולם מתו חוץ ממני.
בני: וואו, סיפור קשה. אבל מה עם הקשר לרעל?
אספאל: לאחר חקירה הסתבר שהמצאתי הכל רק כדי להשתחרר מהצבא.
וכשהם לא האמינו לי, שתיתי רעל.
בני: וואו. עכשיו צריך ללכת לישון.

למחרת איתמר מתיישב בפאב ליד בחורה

איתמר: היי.
בחורה: היי אני ליבי.
איתמר: אז ליבי, זה פעם ראשונה שאת מוכרת לי מאיזשהו מקום? מה
השעה?
בחורה: מטומטם.

באותו הזמן בבית של בני, הילה נכנסת ובני בדיוק עושה כושר.

הילה: אין מצב.
בני: לא, אני רק ניסיתי.
הילה: לא, לא, לא. אתה עושה כושר? אני לא מאמינה.
בני: באמת זאת פעם ראשונה, פשוט כולם מדברים על זה כל הזמן.
כמה שזה טוב ומעורר. זה היה מלחץ חברתי.
הילה: ראיתי איך הנפת את היד, אתה כבר משתמש הרבה זמן.
בני: טוב, את צודקת. אני נכנע, אני עושה כושר.
הילה: מתי התחלת?
בני: את יודעת, מתי שכולם מתחילים ומנסים בפעם הראשונה -
בצבא.
הילה: ולחשוב שפעם הערכתי אותך.
בני: אני אפסיק, אני יכול, אני מבטיח.
הילה: זה לא שווה את הדיבורים, אתה כבר מכור.
בני: אני כל כך מתבייש.
הילה: לא נורא, מחר נרשום אותך ל"עושים כושר אנונימיים" יחד עם
כל הלוזרים האחרים.
בני: באת לפה מסיבה מסוימת?
הילה: לא, הייתי אצל אסף והיינו צריכים נקניקיות.
בני: אהה אתם מבשלים.
הילה: לא.
בני: רגע, רגע. את ואספאל? עם נקניקיות?
הילה: תרגע, חרמן. יש לי איזה חברה שהביאה לי לשמור על איזה
גור כלבים ואספאל שומר עליו במקומי והוא נותן לו נקניקיות.
בני: אהה. לרגע חשבתי ששניכם.
הילה: כן, אנחנו שוכבים. ביי.
בני: אפ, אפ. מה?
הילה: כן, מוזר נכון. אבל משהו בו מושך אותי. משהו שאנשים
אחרים לא שמים לב אליו ואני כן, הוא - מיוחד כזה.
בני: תאמיני לי שאנשים שמים לב. טוב, מה אני יכול לומר - מזל
טוב. הנה הנקניקיות, תיהנו.

הילה יוצאת.

איתמר הולך בגן הציבורי ומתיישב ליד מישהי על ספסל.

איתמר מתנשף: וואו, זו היתה חתיכת ריצה.
בחורה: אתה עם ג'ינס וסנדלים וראיתי אותך הולך לפה.
איתמר מפסיק להתנשף: לא, דיברתי על האצן הזה באולימפיאדה.
בחורה: אההה. אתה בדרך כלל נוהג להתחיל שיחות על אולימפיאדה עם
נשים זרות?
איתמר: את האמת, אני לא נוהג לעשות כלום עם נשים זרות או עם
נשים בכלל.
בחורה: היי, אני אלינור. יש לי איידס.
איתמר: איידס הא. אפריקה וכאלה...
בחורה: זה לא מפריע לך?
איתמר: גם ככה לא חשבתי שנגיע למשהו שקרוב למין.
בחורה: כן, גם אני לא.

שוב בדירה של בני. בני מול הטלויזיה רואה שידורים חוזרים של
היפים והאמיצים.

בני: לראות היפים והאמיצים זה יותר מעניין מלעשות כושר. לראות
היפים והאמיצים זה יותר מעניין מלעשות כושר. לראות היפים
והאמיצים זה יותר מעניין מלעשות כושר. לראות היפים והאמיצים זה
יותר מעניין מלעשות כושר.

דפיקה בדלת.

בני: תודה לאל. תמותו כבר. אם הם היו רוצים לעניין אותי היו
צריכים לקרוא לזה המכוערים והפחדנים - זה משהו מהחיים.

בני פותח את הדלת ואיתמר בפתח.

איתמר: אתה רואה היפים והאמיצים?
בני: לא, אני לא.
איתמר: מה?!? ברוק מתה?
בני: לא, אל תדאג זה שידורים חוזרים, מאז הם כבר החזירו את
הדמות שלה לחיים במראה של שחקנית אחרת.
איתמר: נלחצתי לרגע.
בני: אז, מה אתה עושה פה?
איתמר: יש לי משהו להראות לך.
בני: סידרו לך את הברית מילה סוף סוף?
איתמר: אלינור!
אלינור: היי.
בני: היי.
אלינור: יש לי איידס.
בני: אני עושה כושר.

בני ואלינור מסתכלים זה בעיניים של זו ומתנשקים.

איתמר: לא שוב...