אשה צעירה דוחפת עגלת-תינוק במעלה גבעה.
מאחוריה שבילים סלולים. דשאים מושקים.  
לפניה גדר, פרא-לא-נודע
וחיות בר, אורבות.
עיניה נשואות.
תיכף,
תבקע זריחה.

משב בוקר משתובב קלות בשמלתה.
נחיריה נענים לגווני האוויר הטלול:
שדה מושקה ושלף יבש.
היא ממתינה.
ליבה מתגדש.

לפתע מתגרגרת המיית ברכת-תור.
היא מביטה בעריסה.
מלאך נם שם. ביכורי פרי בטנה.  
לא ניכר בו ליל היסורים הארוך.
גם לא בה.
היא עירנית כפי שמעולם לא הייתה.
והנה,
הזריחה.

הנה היא.
פרי בטנה.
מאחוריה רוגע.
לפניה פרא
וזריחה.

דמעותיה זהרורים כתומים  על לחיה.