ח. אורורה / אמת עירומה |
היה לה שמלה
משונה,
בשחור ערפל
כיסה את כתפיה,
התפתל כשיכור
על גופה
הענוג,
חלקלק ומשיי זלג
על רגליה,
נשרך
כשובל עשן
שנמוג.
והשחר פרם
שמלתה לעת בוקר,
קורי אור רעדו
על גופה
החלק,
מעורטלת נותרה,
יפה כליל-אמש,
והשמש
עמד בחלון,
וצחק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|