אבא שאל אותי אם אני רוצה לכתוב משהו לקראת הערב שערכנו לזכרם
של סבא וסבתא. אמרתי שכן, למרות שזה בכלל לא קל וגם בלתי אפשרי
לסכם 15 שנים עם סבתא ו-17 שנים עם סבא. על כן, החלטתי לשתף
אתכם בכמה מזכרונותי.

אני זוכרת את עצמי מגיעה לנהלל עם אבא, אמא ואחי הגדול (עוד
לפני שאחי הקטן נולד).
היינו עולים במדרגות, וסבתא מיד היתה שומעת אותנו ויוצאת החוצה
בהתרגשות.
אני לא אשכח את החיבוקים והנשיקות על הקודקוד, שהיה שמור רק
לסבתא...
כבר בכניסה לבית הייתי מריחה את הבישולים מהמטבח של סבתא. אי
אפשר לשכוח את מרק הקניידלך הטעים שלה.
בערב היינו יושבים כולנו בסלון; סבא צופה בחדשות, ואם לא היה
נרדם מולן, היינו זוכים לשמוע סיפורים מהעבר של סבא, על החבר'ה
בתיכון ועל תקופת הפלמ"ח.
אח"כ היינו הולכים לישון, ובבוקר סבא וסבתא היו קמים עם ציוץ
הציפורים. סבא היה יורד לגינה ומשקה את הצמחים והפרחים. מאוחר
יותר לוקח אותי ואת אחי הגדול לסיבוב בנהלל על הטרקטור האדום.
אני זוכרת פעם אחת שאני וסבא הלכנו לעשות קניות ביחד בצרכניה,
ואני זוכרת שלפעמים סבא היה מושיב אותנו על ברכיו ושר לנו
"רכבת נוסעת לת"א מהר..."
כשאחי הקטן נולד נעשה עוד יותר שמח - שלושה ילדים בחדר אחד.
כשהיינו באים לישון אצל סבא וסבתא המיטות כבר היו מוצעות
והיינו עושים חיים. היתה את המיטה הסגולה שהכייף הכי גדול היה
להתגלגל ממנה למזרונים שהיו על הריצפה.
היה לנו כ"כ כייף להתארח בנהלל; הלכנו לבריכה, סבא היה עושה
לנו סיורים ברפתות ובלולים, היינו קוטפים ביחד סברסים, היינו
עושים "עיגונלל" (הקפה של הכפר) וכל תושבי הכפר שהיו חולפים על
פנינו היו מברכים אותנו לשלום. אני נזכרת איך אחיי נהנו לטפס
על המקלטים.
אני זוכרת את ימי ההולדת שחגגנו עם סבא וסבתא, ואת העוגות
הטעימות של סבתא: עוגת השוקולד ואיך לא - עוגת הגבינה. אני
זוכרת גם את החגים; בראש השנה עם הכפית המיוחדת לדבש, בשבועות
את החגיגה הגדולה בכפר, בפסח את הניקיון הקפדני של סבתא, ואת
הכייף למצוא בסוף הסדר את האפיקומן, בפורים אני זוכרת שאבא
ואמא החליטו לעשות הפתעה לסבא וסבתא (אני חושבת שסבתא שיתפה
פעולה). הגענו בהפתעה לבית שלהם, ההורים לבשו בגדים של סבא
ושמו מסכות על פניהם, סבא ניגש לפתוח את הדלת ולקח לו זמן עד
שהבין מי נגד מי... זה היה כ"כ מצחיק.
הזכרונות מהילדות עוד רבים, אז אקצר ואדלג כמה שנים קדימה.
בגיל 10 סבא זאב, אבא של אמא, נפטר. את אמא של אמא לא זכיתי
להכיר. יכול להיות שמעצם ההבנה שרק סבא וסבתא מנהלל נותרו לי,
או מעצם הבגרות של הגיל - התחלתי להתקרב אליהם מאוד.
אני זוכרת שלסבתא היו מדי פעם בדיקות בירושלים ובהזדמנות הזו
היא היתה באה אלינו הביתה וישנה יחד איתי בחדר. זה היה כייף,
היה לי זמן איכות איתה והיינו מדברות בלילה עד שהייתי הולכת
לישון.
לצערי, הקירבה המשמעותית עם סבתא היתה בעיקר בשנותיה האחרונות.
הפרידה ממנה היתה לי קשה מאוד. מאוד הערכתי ואהבתי אותה.
עברו שנתיים וחצי מאז פטירתה של סבתא, וגם סבא נפטר, אך
מהזכרונות והסיפורים אף פעם לא "אפטר". בטח עם השנים אשמע עוד
הרבה סיפורים מקרובי המשפחה ומהחברים.

אלו הם רק חלק מהזכרונות שלי מסבא וסבתא. לסכם את כל ההסטוריה
הנרחבת של שני אנשים גדולים מהחיים, אי אפשר בדף אחד, ביום
אחד, ולא בשבוע. אני שמחה וגאה מאוד להיות חלק ממנה. סבא
וסבתא, אתם תישארו בליבי לנצח.