יקירי,
עלי להתוודות,
לא ידעתי,
לא הבנתי
כיצד להתמודד
עם האושר הזה.
גם כעת.
הסדין שלי נהייה לארגז חול
(הלכתי לישון עם הבגדים)
לא רציתי לנער.
למחרת
במקלחת
ספרתי אחד אחד את הגרגירים.
אחד אחד, מתנקזים.
הכל כה זר וחדש
ומפעים,
אף הלילות נדמים חדשים.
גם הפחדים.
יקירי,
הבט, הפצעים
מעלים ארוכה; ראה
כיצד הם מגלידים.
מה לי ולאושר הזה;
יקירי,
דבר אלי במכאובים.
חוף הים, ת"א, 11.5.06; א.(ד). ק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.