שיר מימי התיכון העליזים... את המנגינה התחלתי לזמזם על הדשא
בעונות... ונדמה לי שאחרי זה הוספתי מילים... וזה מה יצא

איך שאני עומד בצד מסתכל
והחיים שלי הם רק צל הם רק צל,
ויש כאב נעים, מתפשט בי לאט
איך - משהו מבפנים משתלט ונמלט.


מה כולם מדברים ואני כלל לא מבין,
בשפה שאולי אני אלמד אותה.
אנשים לא שומעים, רעשים מתערבבים
העולם הזה הוא כנראה קטן מדי.

ביום אפור בהיר מרחף ערפל
מה שאני רואה זה רק צל.

טוב - זה מה שצריך להיות כך נראה
אז למה זה מעיק ודורס את הלב
יש גם ימים קשים כל אחד ושלו
אם יש סיבה אחת, אני לא.

מה כולם...

אגב... לרוב השירים שלי אין שמות... את השם נתתי עכשיו כי
חייבים... בעצם רק אני יודע להבדיל ביניהם בלי שמות כי אף אחד
אחר לא מכיר אותם...