די כבר לבכות. כמה אפשר לחלום על ריק?
זה אף פעם לא יבוא, אין צורך לרוץ אחריו.
מילים של עידוד כבר לא נספגות בי,
אני לא מסוגלת לקבל את העובדה שזה
לא ישנה אותי ורק לזה בעצם קיוויתי.

נשארו עוד שלוש שנים פחות דקה או שתיים.
מבזבזת את הזמן ובכל זאת כואבת שהוא עובר.
רציתי להיות אדישה ובמערכה הזו הפסדתי,
אולי הייתי צריכה להיות קצת פחות דרמתית.

הפסקתי לרצות לקבל עידוד מאיש זר
שישכיר לי אהבה חד פעמית, כזו ששוכחים
אחרי שהיא מתפוגגת והדמות הזרה נעלמת.
אלו היו שבועיים קשים שבהם רק רציתי לברוח.

אז די לבכות, ובאמת שהצלחתי בהסכם לעמוד.
אני פחות חולמת, פחות מקווה. הכל נעשה פחות
חשוב. אך אני בשבילי נעשיתי יותר וכאן מתחילה לה
בעיה חדשה.