לא תאמינו כמה מקום יש בתא שירותים אחד. גם אני לא האמנתי
בהתחלה, שאמרו לי ולטל להיכנס. התא היה עם מיטה ומזרון, סלסלת
קונפטי גדולים וצבעוניים, בדים צבעוניים נתלו מהתקרה, בצבעים
מרהיבים ורגועים כאחד. הקירות היו בסגנון של טיט ישן ודהוי, עם
תמונה של פרח צהוב על רקע כחלחל. היה ווילון להחלפת בגדים בצבע
כחול כהה ומבד מבריק. לא היתה דלת, וכולם יכלו לראות את הנעשה
שם. בנוסף לזה, היה פתח מעבר לתא שמשמאל. מבחוץ, הכל נראה כמו
שירותי גברים רגילים לחלוטין, קרמיקה לבנה, משתנות, כיורים
לבנים-אפורים מרוב שימוש. כשאמרו לי להיכנס לתא ולהתכונן, לא
הייתי בטוחה למה הם התכוונו. נכנסתי, הורדתי את החזייה, את
התחתונים ונשארתי עם גופייה והתכסתי בשמיכה שצצה שם, שהייתה
נעימה באופן מפתיע. טל נכנסה, הורידה את החזייה, את התחתונים,
ונשארה רק עם גופיה וחצאית. לא מתאים לטל לבוא לכאן, חשבתי,
היא לא אחת שתזרוק הכול ותוותר על רגע כל כך משמעותי בחייה ככה
סתם.
בחנתי את התא שסביבי. לא יאומן, איך הם הצליחו לעשות את כל זה?
פשוט מדהים. לא היה ריח של שירותים באוויר, היה ריח רך של
לבנדר, וורדים ווניל. ההרגשה היתה נוחה ונעימה, למרות שלא
הייתי בטוחה מי בא לבצע בנו את זממו, מישהו שאנחנו מכירות,
מישהו זר לחלוטין, לא היו חוקים במקום הזה. הכול מותר, עד כדי
שאם אחי הקטן היה בגיל המתאים, היו יכולים להביא גם אותו. אבל
בכל מקרה, טל סירבה לדבר איתי על הסיבות שלה, וכן הודתה שזה לא
מתאים לה. היא קוייתה שיבוא מישהו מסוים, אבל לא אמרה לי מי.
ולאחר כמה דקות לחוצות שמעתי קול מוכר, אבל לא צפוי לחלוטין.
טינה. טינה שכבה בתא שמשמאלנו, עטופה רק בסדין לבן, ונראתה
מרוצה ומסופקת. היא סירבה לספר לנו עם מי היא ומה היא עושה,
אבל אמרה שהכל יהיה בסדר, שהיא סידרה לנו בחורים חמודים
ושווים. בנוסף לכך היא אמרה שזו לא הפעם הראשונה שהיא באה
לכאן, ושזה מקום ממש טוב. אני אפילו לא זוכרת איך הגעתי לכאן.
אני חושבת שדרך איזו תיבת משחקים בעליית גג וויקטוריאנית ישנה,
הדבר היחיד שאני זוכרת הוא את אותו ריח. אותם פרחי קונפטי
גדולים וצבעוניים, בערך בגודל תפוח. אחרי כל זה, אני זוכרת
שנרדמתי ושמעתי קולות מתוך שינה. היו קולות טובים, קולות רעים,
קולות שאמרו : "היא ממש מדהימה!" וקולות שאמרו : "היא נחמדה
מינוס". היתה צרחה חזקה וגבוהה, והתעוררתי מסטירה חזקה. ספק
ילד - ספק גבר בלונדיני, גבוה עם פנים עדינות אבל עם משהו
אכזרי בהן אמר בקול ידידותי ומאיים כאחד: "עכשיו התעוררת..."
התברר שקוראים לו אייל. לא הצלחתי לברר בן כמה הוא, אבל היה
ברור שהוא לא מבוגר מ-25. טל היתה מאושרת. היא קיבלה את מי
שהיא רצתה, באופן פלאי למדי, היא קיבלה את יותם. היא צחקה
והתרגשה, ועד מהרה הם כבר התחילו במעשיהם. רציתי לברוח משם.
רציתי רק ללכת מהמקום הזה, מהמקום שבו לבתולים אין שם משקל.
למקום שבו לגיל אין תועלת. למקום שבו הגוף מתנתק מהנשמה ונשאר
לבד, נטול הגנות פנימיות. את הגניחות של טינה שמעתי מזמן,
והגניחות של טל רק התחילו, אבל אני, לא יכולתי. ומתברר שגם לזה
אין משקל, במקום הלא ברור, אבל הוויקטוריאני הזה.