אני אוכלת יותר מדי. יותר מדי. יותר מדי.
אכלתי היום לחמניה. ו2 צלחות מרק. וארטיק. ו-2 עוגיות.
אני אוכלת הרבה. הרבה מדי.
אני מנסה לאכול פחות. אבל אוכלת יותר.
שמעתי פעם תיאוריה מעניינת. שבנות שלא אוכלות הרבה , או
אנורקסיות, עושות את זה כדי להיעשות קטנות יותר. להתקטן.
חשבתי פעם שזה אני. אבל אני לא חושבת שזה נכון לגבי.
אני לא אנורקסית. ואני כן אוכלת. אז אני אוכלת לפעמים 2 ארוחות
ביום.
אנשים עושים מזה עניין כזה גדול.
אנשים מקנאים. למה כל כך קשה לומר שרזיתי?
אני לא רעבה.
לא.
לא רעבה.
"אמא, אני באמת לא רעבה".
יכול להיות שאני באמת עושה לעצמי שטיפת מוח כזאת חזקה. חזקה
בתת מודע, עד שאני אפילו לא מבחינה שאני שוטפת לעצמי את המוח.
אני לא יודעת. בטח יש סיבה פשוטה לכל זה. חייבת להיות סיבה
פשוטה.
איזה קליק קטן, ואני יתמלא פליאה של "איך לא חשבתי על זה" והכל
יפתר בצ'יק. איפהשהו בלב שלי יש לי עדיין תקווה נואשת כזאת.
"מה אכלת היום"
משטר. משטר תזונתי. לא אוהבת אותכם.
לא אוהבת.
יכול להיות שאני לא אוהבת אותכם. בגלל שאני לא אוהבת את עצמי.
מנתחת את המעיים שלי, כמו איזה סדיסטית, מזוכיסטית קטנה,
וטפשה.
כמו? ואולי זו מציאות. מציאות.
מציאות. מילה חזקה. מציאות. משהו שחיים בו.
אולי אני לא חיה במציאות. אולי אני חיה בדמיון. אולי אני חיה
על זרחן ונושמת כלור. פתטי. טקסט פתטי. רחמים עצמיים פתטים.
צ'יפס לא טעים. לא טעים. המבורגר מגעיל. מגעיל.
"אני רעבה."
אני יודעת מה תהיה השאלה הבאה. זה כבר מתחיל לשעמם. לאדם מותר
להיות רעב. מותר מותר. מותר לא לאכול.
אוכל לצד ימין. אני לצד שמאל. קוראים לך אובססיבית. קוראים לך
אובססיה.
אני אובססיבית. הם אומרים שאני אובססיבית. אני לא אובססיבית.
אני רק רוצה להרגיש טוב עם עצמי.
לא אובססיבית.
לא רעבה.
אתם סתם אומרים . אתם רעבים. אתם אובססיבים. לא אני.
אז.. אממ..
כמה קלוריות יש בשקר? |