|
התקשרתי, זו האמת
נכוחה כמעט כמו סכימות. נדמה שקל
מדי לבחור בהן כדי להגדיר חוקיות.
עצב שנובע מחסר בסבלנות ו
טלפון שנובע מפחד. מאחורי הקלעים
האדום נראה בוהק ומהגוני, אתה מבין
ספייק לי מפרכס ומתוך כורח
אני מתקשה להכיר בחולשה
אז "זה בא ממקום של חולשה"
במקום תחזיק אותי, אני
נופלת. די לך בניתוחים עצמיים
אתה מביט בי כדי לראות באישון
ירוק את השיקוף הכי מדויק של
עצמך.
כמו הסכימות: קל ונוח
ללהג סיסמאות, אתה מבין
כשאתה כותב פרדס ושואה כמו גם
לחשוף רק את הצל שלך, עומד
מאחורי עמוד דקיק
כשהשמש מאחוריך שוקעת,
אתה נראה גמלוני יותר, רוצה
לומר מתמודד פחות. זו לא אינפנטיליות,
הדגל האדום מקופל דק-דק בכיס
שלך, המט להיקרע. אתה פחות שור
לוחם, יותר עגל פועה. אני
כאן
אומרים שבקצה המנהרה יש
אור. מקל העיוור שלי מדלדל, מאבד אחיזה
האוויר סמיך ואני מרגיש בכל טיפה וטיפה
כמו נתונה תחת עינוי סיני עתיק. אני הקרבן
אלא שהפשע נותר עלום בעיני. המנהרה רצופה
סמטאות הן
נוגעות בי, כל אחת טקסטורה וטעם עתיק שגורם
לי למצמץ, שוב ושוב ועוד פעם. לשון מחוספסת
חודרת דרך האוזן הימנית שלי, היא שסועה אז
כשהיא אומרת הצילו זה נשמע כמו עץ נופל
היד המושבניקית מריחה כמו סנדל והאמא אוחזת
בבן שלה, הוא חורץ לשון כנגדי ואני מתחפר לה
מתחת לחצאית, חופן ירכיים. עוד טיפה מערפלת והיא
נעלמת, האמא ששוב לא
שלי. יש לה ילד אחר ואני
דומע סבון.
חורף עכשיו, ושתומות דרכי
הנשימה, ההתמצאות. הטיפות הן נשרו
בחדר האמבטיה שלו, לצד המראה
השבורה, הגרביים שהריחו יאוש
והתחתונים, כמו דיון שאבד עליו הכלח.
הוא ידע להריח אותי כשם
שכריש מריח פרומונים של אשה
מעוברת כמו שמריחה
תלות מריחה
אהבה
שישה מיליון היו עושים אתך אהבה,
ובורחים מיד אחרי. כמו תאונת פגע
וברח, רק העשן היה נותר אחרי
לאות שיממון וחיות מהתלת.
אורגזמה המונית וקטועה
מאובזרת בשפמים וראשים כרותים שלא
שומשו עד תום, מכל עבר. יש
אנשים שסוף גורם להם לפיק ברכיים.
סבתא שלי אומרת שהחיוך של מנד'לה
מלטף אותה בלילות. כשהיא נחתה
על כרי הדשא מחוץ למוסד, בתוך בליל הנוזל
האדום-האדום הזה, סבתא שלי נמצאה מחייכת.
כל גמירה היא גם נפילה. כולנו ילדים
עם שפם.
אתה כותב לי שזה מרגיש מוכר ונינוח
אתה מבין, זה אירוני זה אבסורד
זה ללעוס קישוא ולירוק החוצה מתעקש
שהטעם המר ישאר. אני נושכת שפה
תחתונה. אתה הילד המפגר שמביט געגוע במסייעת
שלו. היא מנופפת לשלום מצדו השני של הכביש,
ואני רחמניה שוב. אמא שלי אומרת
שגם אלוהים לא יפסיק את המעגל הזה,
אם אני אמשיך להטמין מבט בתנצב"ות שתחת הקרקע
אוחזת יד דמיונית באוויר הסמיך גז מדמיע הזה
מרגישה רק כמו גולם, במעגל. אתה מבין
במעגל. קדוש זה מעונה זה ספגטי
מוקרם בפטריות. נגב לי את השמנת, נו
נגב. |
|
|
תהליך
הסלוגניזציה
העובר על החברה
הישראלית הינו
מקיאבליסטי
במהותו.
זוזו לסטרי מנסה
מזלו במבחן אמצע
בפילולוגיה.
בלשן טוב- בלשן
מאלתר! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.