העיר הזו סגורה מדי,
ריקה מדי,
עייפה מדי,
ענני אבק וסיגריות מרחפים מעליה,
(ואת עדיין אוהבת אותה כמו שלא תאהבי אף גבר
לעולם)
איזה חן את מוצאת בכלוב המפויח
בבטון האפרפר
בכך שניתן לצעוד על הרחוב הראשי במשך שעות
ולא לדעת עד כמה קרוב הים
(את שונאת את הים,
אני זוכר)
עם חנויות הבגדים
והבחורות המסוגננות
(את שונאת לקנות בגדים,
אני זוכר)
אולי זו לא העיר שעייפה,
זו את
אז אתן לך לנוח
(או שאציע לירות בך
בטח תסכימי.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.