היד של יושי הייתה לבנה מאד על השיער השחור של גידי. הם
הטביעו זה את זה בבריכה. יושי רצה שישחקו בפינה הרחוקה כדי לא
להפריע לאבא שלו ששנא רעש. לגידי בכלל לא היה אכפת על אף
שדויד, אביו, ישב ליד המים והסתכל עליהם כל הזמן וצחק וצעק,
"כמו שני פפיס, גורים ממזרים, אחד שחור ואחד לבן, בלקי
וווייטי". אבא של יושי  ישב חצי מוסתר בסככה וקרא ספר. עוד חצי
שעה עמדה להתחיל  תחרות השחיה שתקבע מי יסע לשחות את החמישים
מטר של גילאי  עשר בתחרות האיזורית. אחר כך הם משכו את החבלים
עם המצופים בשחיה מצד אחד לצד שני של  הבריכה ומסרו את קצה
החבל לג'רי שהשרירים שמתחת לעור הזהוב-שחום של זרועותיו בלטו
והתנועעו בזמן שקשר את החבל לוו.  ג'רי הביט ביושי בנצנוץ כחול
מתחת לבלורית הצהובה שלו וליטף אותו על הראש דבר ששמח את יושי
נורא והוא רצה מיד לעשות עוד דברים. להביא  עוד חבלים. הוא שאל
"אתה רוצה שאני אמדוד בסטופר?" ג'רי הביט בו בחיוך וענה,  "אני
חושב, אתה היום לשחות, לא למדוד. אתה לנצח היום. אתה שוחה טוב
מאד".  יושי רצה לנצח. בשביל ג'רי.
קודם לכן, ליד השער, כשחיכו, הגדולים צעקו,  "הי ג'ינגי', היי
תימני, בואו הנה לקבל מכות", אבל הם ברחו ושמרו מרחק.  אחר כך
הם התגנבו לאט, מסביב.  הסתתרו מאחורי האיקליפטוס שכרתו בגלל
שג'רי אמר 'שזה עושה בלודי לכלוך בבריכה' אבל הוא צמח שוב
בצורת שיח גדול ובצל הקריר שלו ישבו עכשיו כולם וחיכו לג'רי
שיבוא לפתוח את הבריכה.
יושי אהב את מגע העלים  המלטף על פניו ואת הריח הנעים שלהם.
הוא נשען בגופו על אחד הגזעים הארוכים והקרירים והרגיש כאילו
שאח גדול וחזק נותן לו יד ושומר עליו. גידי אמר בלחש "יווו
איזה ענפים טובים יש פה בשביל לעשות קשת" ומשך אליו את הענפים
ויושי היסה אותו, שלא יגלו אותם. גידי אמר " עזוב. אני בכלל לא
מפחד מהם. סתם טפשים" אבל יושי פחד. הוא אהב לעמוד ככה, בתוך
השיח, מוגן ולהסתכל באנשים שעל הדשא. רואה ולא נראה. ככה ראה
איך שהגיעו האבות שלהם ונעמדו ליד השער והסתכלו בשעון שעל פרק
ידם ואז מסביב ושוחחו משהו ביניהם, ושוב הביטו מסביב . יושי
וגידי ניגשו  ועמדו לידם. גידי התרפק על אביו ששם יד על כתפו
וחיבק אותו. אבא של יושי עמד עם ידיים שלובות מאחורי הגב ואמר
"שלום. איפה היית?". והוא ענה "שם, מאחורי השיח. הסתכלנו על
הענפים בשביל לעשות קשתות" ואבא שלו אמר "קשתות? מה פתאום? ל"ג
בעומר זה עוד הרבה זמן". והוא אמר "לא. למחנון של הקיץ" ואביו
של יושי, שכבר היה סמוק ומזיע מהחום, הרים את גבותיו במין
שיעמום ואמר "נו, טוב."

ג'רי איחר בחצי שעה. היו צריכים ללכת  לחדר שלו להעיר אותו.
הוא הגיע בהליכה איטית, קצת ריקודית, יחף,  לבוש רק בבגד הים
התכול הקטן על הגוף החלק והשרירי שלו. ראו שהוא רק התעורר.
אבא של גידי צעק לעברו בכעס, "מה זה הבלודי איחור הזה? ככה
מתנהגים?" אבא של יושי שתק. אבל יושי ראה איך שהוא עצבני.  
ג'רי אמר לכולם "בוקה טוב" עליז במבטאו האנגלי ופתח את המנעול
ודחף את שער המתכת החורק והם התפרצו פנימה בשאגות, זרקו את
החלוקים והכפכפים ליד המקלחת ונכנסו בריצה לזרם הקר לשניה ומיד
התחרו אל המים להגיע ראשונים לנפץ את המשטח החלק והתכול. יושי
וגידי הגיעו יחד  וקפצו "פצצה" והרעידו את מי הבריכה שניה לפני
האחרים.

באימונים  יושי תמיד נצח את גידי אבל  בתחרויות הוא חשש.  על
המקפצה, לפני ההזנקה,  הוא ראה איך כולם מסתכלים עליו  ו ר ו א
י ם אותו. זה החליש אותו. הוא הרגיש שהם יודעים. שהם רואים את
כל ההיסוס והבכיינות הזאת שבתוכו והם צוחקים עליו. הוא חשב  -
עוד רגע הוא פשוט יקפוץ ויברח. הוא  רוצה להסתתר. אחר כך,
במים, היה יותר קל. הוא כבר לא הרגיש כל כך ערום. הוא יכל
להניע מהר מהר את הרגליים והידיים בשחיית החזה. הוא שחה מהר
ורצה שאביו יסתכל.  בסיבוב  ראה בחטף את אביו על הספסל, מחטט
בשיניו ומבטו מופנה אל הספר שעל ברכיו. בכל פעם שהוציא יושי את
ראשו לנשום שמע את אביו של גידי צועק "גידי, גידיל'ה, אתה הכי
טוב, קדימה, מותק, קדימה!" הקריאות שלו התחזקו ונחלשו לפי קצב
הכנסת והוצאת הראש. יושי שחה במאמץ והיה קשה לו לנשום. הוא גנח
עם כל הוצאת ראש. באמצע הבריכה השניה, כשכבר חשב שהוא מנצח ראה
פתאום את גידי מהצד, בקו אחד איתו ואז הוא עבר אותו וכמה שיושי
התאמץ וממש בכה במים הוא לא הצליח לעבור אותו וגידי הגיע
ראשון.

אבא של גידי רץ אליו ומשך את גידי מהמים וחבק אותו . יושי שחה
אל פינת הבריכה וסמך על המים שיסתירו לו את הדמעות. בקושי ראה
את אביו שישב בצד השני, מתחת לסככה, באותה תנוחה, עם הספר.
עכשיו הודה בליבו שאביו קורא, שלא יראה אותו בוכה ויחשוב שהוא
סתם חלש אופי.  פתאום הרגיש לטיפה על ראשו.  ג'רי היה כפוף
לידו,  מחייך אליו ושואל "מה הענינים? הכל בסיידה?" ויושי
השפיל את עיניו ואמר "אני לא רוצה יותר לשחות. אני שונא את זה.
תמיד אני מפסיד". הוא בכה  כך שרעדו לו הכתפיים. ג'רי לטף לו
את הראש ואמר, "לא נורא הביבי. אני רוצה אתה לבוא לתחרות בשבוע
הבא.  בתור העוזר לי. אתה לעזו' לי עם הסטופווים". יושי אחז
ביד המלטפת ונשק אותה. ג'רי צחק  "היי, מותק, די, די. לא צוויך
ל'גזים".

אחרי זה הפך יושי להיות עוזר מאמן של ג'רי. בכל אימון ובכל
תחרות היה מלווה את הגבר הספורטיבי, כמו אותם דגי נקאי שמלווים
את הדגים הגדולים. באימונים התרגלו כולם לראות את הילד הצנום
והמנומש שאפו אדום ומתקלף ושיערו להבה, יושב כקפיץ על שפת
הבריכה ומודד בסטופר את זמני השחייה. גם השחיינים הבוגרים יותר
היו נשמעים בצייתנות לדיבורו המהיר והצרוד, כשהזניק אותם למים
ואמר להם את הזמנים שלהם.
אחר כך היו מתדיינים איתו באריכות על הזמנים, אלה שהיו ואלה
שנידרשים ואיך זה בהשוואה לזמנים של אלופים. יושי ידע את כל
הפרטים האלה והיה מתלהט ברצינות בויכוחים עם השחיינים עד
שלפעמים מי מהם היה מתעצבן ואוחז אותו וזורק אותו למים כשהוא
צועק "ג'ינג'י, מספיק להתחצף!"
היו ימים שהיה מאושר. כשג'רי היה נעמד לידו, טופח לו על כתפו
או פורע את שיערו כשהוא מסנן מבין שיניו "ג'ינג'י, איזה
ג'ינג'י אתה" והיו ימים שיושי היה עצוב, כשג'רי היה מרוחק
ופזור נפש.
אימו אמרה פעם "אני לא מבינה, אתה כמעט כבר לא מגיע הביתה. פעם
אהבת לבוא לארוחת ארבע לאכול את הטוסטים ולקרוא בספרי הקומיקס"
והוא אמר "אבל אמא, את לא מבינה? אני עוזר של ג'רי. זה חשוב.
ככה גם אבא לא צריך יותר לבוא לתחרויות". והיא אמרה "אבל אבא
אהב לבוא לתחרויות, נכון איז'ו?" ואביו הנהן באופן לא מחייב
ולא הרים את הראש מהעיתון שקרא.
פעם אחת אביו פתאום הגיע לבריכה באמצע אימון ויושי שם לב לפתע
שהוא עומד אחריו ומסתכל בסקרנות במה שהוא עושה. זה בלבל אותו
והוא טעה במדידה וזה עוד יותר עצבן אותו והוא אמר במהירות
"אבא, תלך לשבת בסככה, אתה מפריע לי" וקולו נשבר לבכי. אביו
שלח יד וליטף לו לשניה את הראש, וזה צרב  ליושי בקרקפת וצמרר
את גוו. אחרי זה אביו התרחק בהלוך מתגנב , ליצני, כאומר - אני
לא רוצה להפריע לעבודת הקודש ונפנף לעברו מין נפנוף קטן וחייך
חיוך רחב, מאולץ. יושי ידע שאביו מנסה להגיד לו משהו טוב, אבל
הוא נראה לו נלעג בהתחנחנות הזו שלו, הלא מוכרת והוא  חש
התקוממות נגד הרגש החדש והמביך שזה גרם לו.  רווח לו כשאביו
הלך.