רק בלילות זה נתפס.
פותחת מגירת כאב נסתרת
חושפת את העור.
מניחה על שולחן,
שברים.
רסיסים
אחד מכל אחד.
הם אוהבים אותך בלילה,
ללילה.
למחרת את נשארת,
עם רסיסים במגירות כאב.
מחביאה,
דמעות שקופות.
שלא יסגירו את סודך.
הפכת שקופה.
כמו רוצה להעלם
אך,
נאלמת.
ואת,
מחברת אותם בחזרה,
אוספת מהם,
אחד מכל אחד
רסיסים,
מהלב השבור,
שלך.

(10/05/06)
18:30

כי אני לא נהנית לסמן עליהם וי.