9.4.06

לא אומר שאני לא מקנאה, ושלא צובט לי הלב עכשיו.
לא אשקר ואגיד שהתגברתי ושכבר לא רוצה בחזרה, בעיקר לא אשקר
ואגיד שהבנתי.
אוכל רק להגיד שכל דבר הוא לטובה, ומהמקרה הזה אני עוד אצא
גדולה. ושאת הציונים הכי טובים אני מקבלת בשיעורים של החיים.
אך לא אכחיש ולו לרגע קט שהגבול בין הלקח למוסר השכל הוא דק
כל-כך, לעיתים אפילו בלתי נראה. ושלפעמים, בזמן שלומדים,
שוכחים את המוסר השכל שהוא הסיכום. שכחתי אותו! למדתי, הפקתי,
המוסר השכל הוא אותו אחד... שהיה עוד אז.
משיכה כפייתית מכוננת מעל ראשי, טובעת בתוכה ולא בתוך עצמי. לא
אתן לו לשבות את ליבי. ולשבור אותו. לא אתן לעצמי לטבוע ביופי
האקזוטי שלו, לשכוח מעבר כואב. לא, לא אתן לעצמי להאמין שהוא
השתנה, לא אתן לעצמי יותר להיות הארנב שיוצא מתוך המגבעת הריקה
שלו. רק לך אתן את התענוג. תשבור לי את הלב, תרמוס אותו, תדרוך
עליי, רק תהיה שלי!
ולא אשקר כשאגיד שטיפשה אני ואין כמותי עוד אחת, שמקריבה אני
את עצמי אל מול פולחן האהבה, אל המגע המוכר והאהוב, שאוותר על
הכל בשבילך.
ולא אחדל לבכות על הקושי באהבה, על לב שבור שמתקשה להתאחות.
אולי כבר לא יכול. לעולם לא אצליח לשוב עוד אל סורי, נקרעתי
ממך... השלמות הלכה!
לא אכחיש, אפילו לא אנסה, לומר שלא מקנאה אני באותן הבנות שאתם
חוזרים אליהן. ולא אחדל מלשנוא את עצמי על שאוהבת אותך אני,
ועל שאתה אפילו לא מפנה את הראש לעברי, רק את הגב. ואני, מלאה
באוויר מעצמי, אייחל בכל לילה מחדש, להרגיש שוב את אותו המבט
עליי נח.
ולא אשקר כשאומר שכל יום מנסה אני לברוח ממנו אלייך, ממך אליו.
מעצמי... ממך... מכולם... מהעבר שנגרר אחרי ונשזר בצורות
מקועקעות על העתיד הלא ידוע.
ולא, לא אתלונן על מחסור בביטחון עצמי ולא אתחיל לחלק מחמאות
על עצמי. לא אשקר כשאומר שאוהבת אני את עצמי ושבכל יום
כשמתסכלת אני בראי, עולה לי חיוך אפילו מבלי שליטתי, כי סופסוף
רואה אני מה שרוצה לראות... סופסוף למדתי לאהוב את עצמי.
אך עדיין נמשכת לאתגרים ואושר רגעי רק אצלי מצליח להפוך
לתמידי, ועדיין מחפשת ריגושים, לעולם לא מסתכלת על מוסר ההשכל.
עדיין בוכה בלילות על אהוב שהלך, שחמק מבין האצבעות שלי.
אכאב אני על עצמי, על האובדן שחווה אני בגללי. אבכה את עצמי על
שלמדתי כשאיבדתי
כל-כך הרבה, ואתפלל אני למחילה קולקטיבית ולניסיון שני איתך.
כדי להוכיח לך כמה בגרתי וכמה שונה אני.
בת 16 הייתי כשהתאהבתי בך,
בת 19 הייתי שאיבדתי אותך,
בת 19 כשמאבדת אני עכשיו את עצמי לדעת,
כשנאבדת אני באוקיינוס האשליות שמזגתי לעצמי.

רק דבר אחד אייחל לעצמי כשאסתכל אל מעמקי נפשי במראה, וטיפה
קטנה בעלת טעם מלוח משו תזלוג במורד לחיי -  להיות שלך
לעולמים.
כי יודעת אני שאהבה כמו שלי... לא תמצא עוד לעולמים,
וכל יום שעובר לא מצליח לכבות את כוכב התקווה שהדלקתי לעצמי,
שאולי בסוף המסע וכשהמוסר השכל יחל לחלחל אל תוכי, אקבל אותך,
עטוף בסרט קטיפה אדמדם ואוהב אותך כמו שאוהבת אני היום את
עצמי.

בת 19 ועדיין אוהבת אותך,
ומייחלת אלייך.